יום אחד היינו מהלכים, בני ואני, ברחובה של עיר וראינו מחפר (באגר) בפעולתו. עמדנו להסתכל. כעבור כמה דקות הפסיק החופר, צנח ממושבו, ניגש אלינו, והציע לי סיגריה.
“איך הענינים?” שאלתי.
“זפת”. אמר החופר.
“איך משלמים?” אמרתי.
“משלמים, משלמים,” אמר, “אבל המצב.” פניו נעוו כמי שראה את תסרוקתה החדשה של זוגתו, והוא מצץ מהסיגריה בכעס.
“כן,” אמרתי. “המצב אינו מזהיר.”
“ראה,” אמר. אני באגריסט ותיק. לפני שנים, כשהייתי עובד על באגר בעיר, רק הייתי מתחיל וכבר אנשים נאספים ועומדים ומביטים, אפשר מאה ואפשר תריסר. תלוי לפי השעה ביום. היום אני עובד ועובד, ואולי אחד עובר ומפנה אלי מבט. אין להם פנאי או אין להם סבלנות או אין להם עינים. העולם לא בסדר. אני אומר לך."