נוסח אחד של האגדה תוכלו למצא במסכת כתובות. לי נמסר נוסח אחר.
כשהיגיעה שעתו של רבי יהושע בן לוי, נאמר למלאך המות: “לך, עשה לו את רצונו.”
הלך. נראה לו. אמר ר' יהושע למלאך המות: “הראה לי את מקומי בעולם הבא.” אמר לו מלאך המות: “טוב.” אמר ר' יהושע: “תן לי את סכינך, פן תבעתני בדרך.” נתנה לו. כשהגיעו לשם, נשאו מלאך המות והראה לו. קפץ ר' יהושע ונחת בצד האחר – ובידו הסכין!
נתכרכמו פניו של מלאך המות ופזל בכל עיניו. זעק: “ראו יהודי זה, שלא רק חמק ועבר את הגבול אלא שגם הבריח אתו את כלי מלאכתי!”
באו צדיקים ותהו על ר' יהושע מה ראה לעשות כך למלאך המות. אמר להם ר' יהושע: “אין פה שום ענין אישי נגד מלאך המות, אלא קצתי ביסורי היהודים. לדעתי, בא עת שיתקיימו דברי הנביא ‘בלע המות לנצח’ ויבוא משיח, וחסל!”
החלו צדיקים מתווכחים. אלה בעד, כי צר להם על ישראל, ואלה נגד, כי אין לקרב את הקץ. אלה בשם הרחמים ואלה בשם הדין.
ראה מלאך המות כי ארכו הויכוחים והוא עתו קצרה, הלך והתלונן לפני הפרגוד. יצאה בת קול ואמר: “יוחזר הסכין.”
אמר ר' יהושע: “אדרבא. עכשו שאני פה, נראה מי מכם יוכל לי.”
ניגש ישעיהו לפייסו. אמר לו: “אני הוא שניבאתי אותה נבואה על ביאת המשיח, אך ניבאתי גם ‘בעתה אחישנה’. בינתיים, החזר את הסכין.”
אמר לו ר' יהושע: “לך יש סבלנות. יושב אתה לך בגן העדן ונהנה מזיו השכינה, ובינתיים ישראל בצרה. לא אניח להם לסבול. לא אחזיר את הסכין.”
ניגש אליהו לפייסו. אמר לו: “ידידי, אין אני רוצה להתפאר עליך ולומר כי ראוי הייתי ממך להכנס לגן העדן בלא יסורי מיתה, אבל הרי כבר הפגשתיך עם משיח, וכבר אמר לך ‘היום’ כלומר ‘אם בקולו תשמעו’. ישראל הם שיקרבו את הקץ, אם ירצו. במעשיהם יקרבוהו. ואתה מה לך נטפל אל מלאך המות?”
אמר לו ר' יהושע: “במעשיהם? יסורים מביאים אותם לידי חטא וחטאיהם גוררים יסורים. הרי שאין לדבר סוף. לא אחזיר את הסכין.”
ניגש יפתח ואמר לו: “שמע, אתה! אל תתחצף. לא אתה תקבע סדרי עולם. ופה יש לנו אמצעים. יודע אתה מה הם שוטים של אש?”
לא ידעו מה יעשו. היה שם שלמה. הלך ומצא את ר' לוי, אביו של ר' יהושע. סיפר לו מה עשה בנו. אחז ר' לוי בשולי גלימתו וחפז למקום. עמד לפני בנו, נתן בו את עיניו, וקרא: “שוקה, פוק!” כלומר: יהושע צא! מיד קפץ ר' יהושע ודילג שור, ונפל בזרועותיו של מלאך המות.