לפני שנים רבות היה תינוק. קראו לו מוטקה. טוב לב היה, שקט ומחייך אל כל אדם.
אמר ניומה: “מפגר”.
ניומה הוא הבחור המשעשע. מקצועו הטלת מלים. הוא אומר לך; הוא אומר לו; הוא אומר להם. הוא אומר את הדברים בחיוך קל, כמפליט ברקי פקחות. אך בקול עמוק ושקול, כדולה פנינים ממעמקי המחשבה, כמומחה לכל דבר.
נשלח מוטקה לגן הילדים. ושם שיחק לו בשקט. רצו האחרים בחברתו, חבר אליהם. לא רצו, לא נדחק.
אמר ניומה: “טמבל קטן.”
הגיע מוטקה לבית הספר. היה בא לשם בכל בוקר בעוד מועד והוא נקי ומסודר. לא הפריע למורים ולא לחבריו.
אמר ניומה: “מאולף כחיית קרקס. גדל אידיוט.”
יצא מוטקה מבית-הספר היסודי בלי כל סטיפנדיה (יש גם כאלה), אולי מפני שאיש מהמורים לא טרח לשים לב אליו. והיה מוטקה לשוליה לנגר.
אמר ניומה: “רוצים להסתיר את האויל מאחורי המקצועה.”
אהב הנגר את מוטקה, והגיד להורי הנער כי יש לו תפיסה מהירה, והוא מסור, וגם נחן בטעם טוב.
אמר ניומה: “כדאי לו להגיד כך. הרי מחזיק הוא שוליה העובד כמעט חנם.”
בערבים למד מוטקה בבית ספר תיכון, והיה תלמיד שקדן.
אמר ניומה: “שוויצר.”
הלך מוטקה לצבא. היה חייל מסודר וממושמע. שלחונו לקורס קצינים.
אמר ניומה: “מקום מתאים לאימבצילים.”
השלים מוטקה את שרות החובה ועוד שנה, ויצא מהצבא.
אמר ניומה: “רצה לעשות קאריירה בצבא, ולא הצליח.”
עסק מוטקה במלאכתו, ולא סיפסר ולא גנב ולא רימה אפילו את האוצר.
אמר ניומה: “מים שקטים חודרים עמוק. עוד ייתפס.”
נשא מוטקה אשה, ולא רב עם אשתו.
אמר ניומה: “מדוע יריבו? היא בוגדת בו כרצונה והוא אינו מעז לפצות פה.”
הוליד מוטקה ילדים, וטיפל בהם באהבה ובמסירות.
אמר ניומה: “מפנק הסכל את ילדיו ומגדל אדיוטים כמונו.”
נתיתם מוטקה מאביו, והיה דואג לאמו בכל הכבוד.
אמר ניומה: “מובן מאליו. מי חוץ מאמו יכול לסבול אותו?”
כנראה שדיבורי ניומה לא תמיד משעשעים את הכל. יום אחד תפסו בני חיל את ניומה, מחו את חיוכו מעלי מפרצופו, ודשו את צלעותיו. חש מוטקה והבריחם, ונשא את ניומה לביתו.
אמר ניומה: “מחניף לי השוטה.”