עונשו של האדם האניי, זה שאף תוך הפיקו מנפשו לאחרים חבוש הוא ומשוקע כולו בתוך ה“אגו” שלו – עונשו של זה הוא, שלבסוף גם אין לו מה להפיק לאחרים: נפשו בסוגרה הולכת הלוך והתרושש, והוא במחנק אניוּתו נעשה אף מאוס על עצמו.
מי שנמאס על אחרים יכול ויבקש מפלט אצל נפשו, אך אי מפלט לאדם שעל עצמו נמאס?
וצא ובדוק בספרות בת זמננו ותמצא, שהרבה יש בה משל אלה –
משל אשר נמאסו על עצמם, והם אליה ימלטו נפשם.