איתא בספרים: “העצבות הקודרת, ה”מרה שחורה“, היא האסקופה לכל חטא. היא הסימן שנפשו של האדם פגומה הרבה, והכרה זאת מוסיפה ומעבה היא עצמה את זו העצבות המורידה והמערערת”.
ומה העצה? יקח האדם את עצבותו ויעשה הימנה ניגון. ואם הוא אינו יכול לעשות זאת, יערה את עצבותו בניגונים שחיברו אחרים. שכן העצבות היא מן התהו, והניגון – הניגון הכן, הכשר, הניגון ממעמקים, הוא היפוכו של התהו. הוא כיבושו, תיקונו וגאולתו.
העולם שרוי עתה בעצבות נוראה. שקוע כולו במרה־שחורה שהיא עצמה האסקופה לכל חטא וירידה ונפילה. ואתם, המנגנים והמשוררים בישראל, קחוה ועשו הימנה ניגונים! ניגונים כשרים, כנים. ניגונים ממעמקים, שהמה, אם גם נוגים הם מאד, הם היפוכו של התהו המטריפנו. הם כיבושו, תיקונו וגאולתו.
אוי, משוררים ומנגנים מעם ישראל! – – –