כשם שיש אינטואיציה, ברק־גילוי, בהיחשפן של ידיעות, כלומר, שלאדם הנחן מתגלות בדרך מיוחדת זו ידיעות, שאין להגיע אליהן בדרכי החיתורים, הניתוחים והצירופים המוּדעיים־השכלתניים שלנו – כך יש גם אינטואיציה שניתן לכנותה: “האינטואיציה של אי־הידיעה”, כלומר, שלאדם מתגלית ונתפסת בדרך מיוחדת זו, בברק־גילוי, גם התעלומיוּת שבכל, התעלומיות המקיפה, האינסופית, החלוטה־מוחלטת – ואינטואיציה זאת, היא במיוחד, מעטים ביותר הניחנים בה והשרויים בחוויותיה, והם יחידי אישי המחשבה וההגות שבכל דור שבעצם נדונו להיות נזירי השתיקה.
וטוב, שקולם הנמוך והעמום של אלה נשמע בכל זאת לפרקים בתוכנו לפוגג ולערבב עלינו במעט את הקולות הצלולים־יותר־מדי־צלולים – –