כשאתה מכניס ראשך בין הרי־הרי השיטות, העיוּנים, הדיונים והוויכוחים על אלוהים – על טיבו, תאריו, ויחסיו, בעל כרחך אתה הולך ומגיע אל ההתייאשות הגמורה מדעת־אדם זו – “דעת אלוהים”. אך עם זה הולכת וגדלה בך ההפלאה וההשתאות ליצור האדם – הוא, שהרה והגה וטווה את כל סולמי־הסולמות ומיגדלי־המיגדלים הנאצלים הללו, ונאמן אתה אז לסכם ולומר:

– מכל המסכתות הספקולאטיביות של האדם על אלוהים – מהן, מכולן, דבר אין לדעת על אלוהים. אולם לימוד דעת אחת יוצאת מהן, שהוא, היצור־האדם – הוא בודאי ראוי גם לתואר הנפלא: ¹

אלוהיי!

מי שרוצה למצוא באלה המסכתות יותר מזה, יש בו תמימות יתרה. ומי שאת זה אינו מוציא מהן, יש בו קהות יתרה.