ומוסר אני אשר שמעתי ואשר נראה כבדיה:
– "סיפר הרבי: רגיל הייתי להתפלל ב’מניין' מיוחד שלי. פעם, לאחר מעריב, ישבתי ושוחחתי ואמרתי:
– מה מידה היא להאמין ולהתפלל היום משום האמנת והתפללת אתמול, ואתמול – משום שהאמנת והתפללת שלשום, וכך הלאה והלאה. צריך כל אדם שהאמונה באלוהים תחודש אצלו מרעותא־דלביה הוא ומהתיישבות המוחין שלו בכל יום. מראשית!
ולמחרת, כשבאתי להתפלל, מצאתי רק את הירש וישניצר, חסיד זקן, ירא שמים. רציתי לשאלו: “והיכן הם, כולם?” אך נזכרתי שהוא אינו שומע: הוא משנים כבר חרש כקיר, ולא שאלתיו. ולא היה מניין להתפלל".
ואולי לא בדיה?…