אוֹיָה לִי, הֲזֹאת יְרוּשָׁלָיִם? וְאִם טוּרֵי חוֹמוֹתֶיהָ הֵמָּה?

בְּכָל אֲשֶׁר אָנֹכִי בָא וְאֶל כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ –

שׁוֹפַעַת תַּרְבּוּת מִתַּחַת גַּגִּים וְחַלּוֹנוֹת בְּדֹלַח…

אוֹיָה לִי, יְרוּשָׁלַיִם מָגוֹר לִי, מְהַלְּכָה עָלַי אֵימִים.

יְרוּשָׁלַיִם… אַיֵּךְ? אַיֵּךְ פֹּה יְרוּשָׁלַיִם הַשּׁוֹמֵמָה?

בִּמְקוֹם זֶה פְסַנְתֵּר זוּל וְזָר בְּתוֹכֵךְ, וְזָר מְחוֹלֵךְ –

לוּ עוֹד מָצָאתִי אֶת הַבַּעַל בָּךְ, בָּנִים לוּ עוֹד הֶעֱבַרְתְּ למֹּלֶךְ…

לוּ אָשַׁמְתְּ כְּאָז? לוּ כְאָז הָיִית כַּיּוֹם הַזֶּה אֲשֵׁמָה!

קְרוֹבָה לָנוּ צוֹר, וְצִידוֹן – לָהּ שְׂפַת כְּנַעַן,

בִּיהוּדָה קוֹל אִם נָרִים – הֵד מִמּוֹאָב יַעַן.

עָלֵינוּ שַׁחַק אֶחָד כִּירִיעָה אַחַת פְּרוּשָֹה;

וְאִם מֵתוּ אֵלֶּה – טוֹב כִּי תִדְרְשִי אֶל מֵתִים,

וְאַל תִּדְרְשִׁי אֶל חַיִּים וְלֹא רוּחִי, וַאֲשֶׁר שְׂנֵאתִים…

אֶלֶף נְיוּ־יוֹרְקִים בְּעַד יְרוּשָׁלַיִם אַחַת נְשַׁמָּה וַהֲרוּסָה.