בַּלַּיְלָה הַזֶּה, לֵיל צַלְמָוֶת, יָשַׁבְתִּי בְּבֵיתִי לְבַדִּי,

וָאֶזְכֹּר עֲלוּמַי הָרְחוֹקִים וּדְבָרִים כֹּה הַרְבֵּה מִכְּבָר;

קוֹלוֹת שֶׁנִּדְמוּ שׁוּב עָלוּ וְשָׁבוּ וְצָלְלוּ וְנִדְמוּ –

וְהָיָה לִי צָר.

הָאִשָּׁה אֲשֶׁר אֲהֵבַתְנִי, שׁוּב עָלְתָה מִתְּהוֹם שֶׁל נְשִׁיָּה,

בָּאָה וְעָמְדָה עַל סִפִּי, עָמְדָה וְחִיְּכָה עַד בּוֹשׁ,

חִיְּכָה בְחֵן לִי, הֵנִיעָה לִי קָדְקֹד וְנֶעֶלְמָה –

הוֹרַדְתִּי רֹאשׁ.

אַרְגָּז בַּשֻׁלְחַן פָּתַחְתִּי – שָׁם צְרוֹר הַמִּכְתָּבִים,

גַּל שֵׁמוֹת וְחוֹתַם מְדִינָה וּמְדִינָה וַאֲבָקָן הָרָב;

שָׁלַחְתִּי אֶת יָדַי אֶל עָלֶה מִתּוֹךְ הַשַּׁלָּכֶת –

נִטַּשְׁטֵשׁ הַכְּתָב.

נִטַּשְׁטְשׁוּ אוֹתִיּוֹת וּנְקֻדּוֹת וּמִלִּין בַּמִּכְתָּב חָוָרוּ,

מִי תָקַע פֹּה שִׁנּוֹ? צִפָּרְנוֹ שֶׁל מִי נִקֵּר פֹּה?

נִפְצְעָה הַהֵ“א בַאֲהוּבִי וּמֵ”ם בְּמַחֲמַדִי נִזּוֹקָה,

חָוְרָה הַדְּיוֹ.

בַּלַּיְלָה הַזֶּה דֹם הוֹצֵאתִי סֵפֶר מִתּוֹךְ אֲרוֹן־סְפָרַי,

לְאוֹרוֹ הַקָּלוּשׁ שֶׁל נֵר הִסְתַּכַּלְתִּי בְּסִפְרִי הַלָּז;

פָּתַחְתִּי הַסֵּפֶר וָאֵבְךְּ עַל דַּף כָּתֹם וְצָהֹב –

עַל שִׁירִי מֵאָז.