דְּבָרַיִךְ טַלְלֵי נִחוּמִים לִי הַיּוֹם,

דְּבָרַיִךְ – רְבִיבִים;

חִדְלִי, אַל תַּרְעִיפִים לִי, הֵאָנְקִי דֹם –

לוּ יָדַעַתְּ עַד כַּמָּה הֵם מַכְאִיבִים…

יַד אִמִּי לָךְ… הָסִירִי יָדֵךְ מֵעַל רֹאשִׁי,

כְּאֵם אַתְּ מְלַטֶּפֶת וּמְרַחֶמֶת,

דַּבְּרִי אִתִּי קָשׁוֹת, הוֹכִיחִינִי, דְרשִׁי!

לָמָּה אֵין אַתְּ מִתְרָעֶמֶת…

אֲנִי אֶת לִבֵּךְ וְאֶת רוּחֵךְ אֵדָע –

הֵן שָׁם אַחֶרֶת…

חִדְלִי, לֹא אוּכַל רְאוֹת לְלִבֵּךְ וּלְרוּחֵךְ כְּבֵדָה,

וּשְׁמֹעַ בּוֹ בָרֶגַע אוֹתָךְ מְדַבֶּרֶת.

תְּנַבְִּאִי יוֹם שֶׁל אוֹר לִי מִתּוֹךְ חִיּוּךְ אָנוּס,

וּמִתּוֹךְ נִיעַ קַל בְּרֹאשֵׁךְ –

חִדְלִי, אַל תֶּחֱזִי לִי שֶׁמֶשׁ וְאוֹר גָּנוּז,

וּבְמִסְתְּרֵי נַפְשֵׁךְ יָמֵשׁ חֹשֶׁךְ.

חִדְלִי נָא, וְאִם אַתְּ נוֹשְׁקָה לִי – לֹא נֹפֶת

תִּטֹּפְנָה אֵל שְׂפָתַיִךְ לִי בְּנָשְׁקֵךְ –

הַגְמִיאִינִי־נָא מֵעָגְמַת נַפְשֵׁךְ תֹּפֶת,

הַשְׁקִינִי־נָא מֵחָשְׁכֵּךְ.