עוֹד רֶגַע – אֲהָהּ, וְכָבָה הַכּוֹכָב הָאַחֲרוֹן בַּמְּרוֹמִים,

וְשָׂמְחוּ לְאֵידוֹ הָעֲנָנִים;

וַאֲנִי, אָנָה אֲנִי בָא בְלַיְלָה זֶה אָפֵל וְשׁוֹמֵם –

מִי יָאִיר, מִי יַסְבִּיר לִי פָנִים?

וְאָנֹכִי לֹא אֵדַע אֶת הַדֶּרֶךְ בָּהּ אֵלֵךְ – לֹא אֵדַע,

וְהַשְּׁבִילִים כֹּה רַבִּים וַעֲקֻמִּים –

וְכַאן, בַּתֹּהוּ הַזֶּה, עָלַי לְבַקֵּשׁ אֶת הָאֲבֵדָה,

לִמְצֹא חֲלוֹם הָעֲלוּמִים…

בְּצִדֵּי כָל דֶּרֶךְ לִי אוֹרְבִים מַלְאֲכֵי־הַמָּוֶת וּשְׂטָנִים,

מַשְׁחִירִים מִזָּוִיּוֹת־סְתָרִים –

אָרוּר יוֹם מָחָר וְאוּרָיו הַחַמִּים וְהַלְּבָנִים,

שֶׁיְנַשְּׁקוּ אֶת רִגְבֵי קִבְרָתִי הַקָּרִים!…