שָׁמַעְתִּי: יַד נָגְעָה

וְדָפְקָה בְדַלְתִּי,

מִהַרְתִּי לְפִתְחִי –

מִי בָא שָׁם? שָׁאַלְתִּי.

וָאֶשְׁמַע קוֹל עוֹנֶה

בְּלַחַשׁ לִי: אָנִי!

“אָנִי”? מִי־אָנִי?

וַדַּאי זֶה עָנִי…

פָּתַחְתִּי – וּלְפָנַי

בְּאַדַּרְתּוֹ הַפְּשׁוּטָה

עָמַד הָאָסִיף,

וָאוֹשִׁיט לוֹ פְרוּטָה.

אַךְ הוּא סוֹף־הַקַּיִץ

פְּרוּטָתִי לֹא לָקַח,

שְׁתֵּי עֵינָיו הַיָּפוֹת

בְּתִמְהוֹן־לֵב פָּקַח –

אַחֲרֵי תִמְהוֹנוֹ

צְחוֹק עָבַר עַל שְׂפָתָיו:

לֹא עָנִי אָנֹכִי,

לִי זָהָב וָכָסֶף…

עַל שָׂדֶה וְיַעַר

וְהַר אֲנִי מוֹלֵךְ,

לִי כֶסֶף וְזָהָב

וְיִקְרַת הַבְּדֹלַח.

אַף אָמְנָם, מְאֹד קְרוּעָה

וּטְלוּאָה אַדַּרְתִּי,

אַךְ קְרָעַי – הֲדָרִי,

וּטְלָאַי – תִּפְאַרְתִּי.

כַּסְפִּי – עָב קַלָּה

וְלֹא הַמַּתָּכֶת;

וְתוֹעֲפוֹת זְהָבִי –

זֶה זְהַב הַשַׁלָּכֶת.

וּבְדֹלַח מֵי יַמִּים

וּנְהָרוֹת – בְּדָלְחִי;

צֵא־נָא חֲבִיבִי,

וּרְאֵה בִי, בְּמָלְכִי.

שָׁוְא יָגַע הָאָבִיב,

וְהַקַּיץ שָׁוְא עָמָל,

כָּל עָשְׁרָם הַגָּדוֹל

בְּיָמַי רַק גָּמָל!

גָּמַל וְנָשַׁל

לַמַרְתֵּף, לָאָסָם –

עִם חֶלְבִּי וְדָמִי

וְעִם רֵיחוֹת הַבָּשֶׂם.

כּוֹסִי רְוָיָה

וְדָשֵׁן שֻׁלְחָנִי

לֹא עָנִי אָנֹכִי,

חֲבִיבִי, לֹא עָנִי…

קַח בַּחֲזָרָה,

קַח נָא הַפְּרוּטָה,

בָּאתִי אֵלֶיךָ

לְהַזְמִינְךָ לִסְעֻדָּה,

וַעֲנָד־לְךָ זֵר כֶּסֶף

וְזָהָב, אֲהוּבִי,

צֵא וּסְבָא, אָחִי,

מִמָּתְקִי וְטוּבִי…