עוֹדֶנִי נַעַר וְעוֹד לִפְנֵי זֶה, עוֹד אֲנִי יָלֶד –

רֵעָה לִי הַמָּוֶת, אִתִּי לְחֶבְרָה אָרַח,

דָּבַק בִּי כְבֶן־זוּג, הָיָה אַחֲרַי כָּרוּךְ,

עִם צִלִּי לְצַלְעִי נִגְרַר עַל כָּל דָּרֶךְ.

הִתְחַמַּקְתִּי מֶנּוּ וְאִם יָדַעְתִּי אֲשֶׁר לֹא אֶמָּלֵט –

חַשְׁתִּי מִפְלָט לִי, אֶל חֵיק אֵם צְעִירָה וְאוֹהָבֶת,

נִלְחַצְתִי לְלוּח לֵב אָב רַחוּם – אָבִי!

וְאֶל הַנַּעֲרָה נִמְלַטְתִּי מִפְּנֵי הַמָּוֶת.

נִמְלַטְתִּי – אַךְ לֹא הִגַּדְתִּי לְשׁוּם אִישׁ בֶּחָלֶד…

בּשְׁתִּי בִפְנֵי אָב וָאֵם, לֹא סַחְתִי גַם לָאִשָּׁה

אֶת יִרְאָתִי, אֶת הַגְּדוֹלָה וְהַמְּבִישָׁה,

כֹּה אֵבוֹשׁ, אֵבוֹשׁ וּבְבָשְׁתִי כֹה אַחֲרִישָׁה.