לילה. ביער. מדורה. שפוּת סיר. הנתחים, נתחי הבשר, מרתתים ומפעפעים. והמבשלים, שניים, משוחחים:

הדבר ברור: אלוהים שלם במידה שהאדם חסר. רצוני לומר: האמונה באלוהים מתפרנסת מן המגרעת אשר לאדם.

– והווה אומר?

– אם האמונה במציאותו־של־אלוהים ניזונה ממציאותו של הסרטן באדם, סרטן הגוף וסרטן הנפש, הווה אומר: סלק את הסרטן, וכל העיסוק באלוהים יחוסל!

– והאינך סבור שהסרטן סרטן־עולם, ואין לסלקו בלי אֵל־עולם?

– בכל אופן, הרי שגם אתה מודה שנשיאת עיניו של האדם אל השמים עוברת דרך הסרטן.

– אני מודה, שבהווייתנו זו, באופן חיינו אלה, באה נשיאת־העיניים הזאת ברובה מן התחתיות. ממדורות־הגיהנום שבהם אנו שרויים ונצלים כולנו.

– ברובה? והאם יש איזו דוגמה לנשיאת־עיניים אחרת?

– דוגמה יש! הנה, למשל, שירת האדם בכתבי־הקודש, בפרק ק"ד בתהלים: “הוד והדר… אור”… רננת הנפש. חדוותה. ברכתה –

– ואני אומר: נתקן את החברה, נתן לאדם בארץ את הבריאות, הרווחה והשלום, והאב־שבשמים יצטמק וייאסף.

– ואני אומר: נתקן את החברה, נתן לאדם את הבריאות, הרווחה והשלום, והאדם ישא עיניו אל השמים מתוך אורה ושמחה – “שימחתני ד' בפעלך במעשי ידיך ארנן” – – –

ככה סחו ליד המדורה המבשלים, כשהנתחים בסיר מרתתים ומפעפעים, והאד החמים עולה ומגרה ומושך– – –