זֹאת הַבְּרָכָה וְזֹאת הַקְּלָלָה.

אֲנִי מַרְגִּישׁ זֶה קָרֹב לִי.

כַּאֲשֶׁר אֲנִי בָּא הַבַּיְתָה וְלֹא

פָּתַחְתִּי פֶּה, אָז הָאָזְנַיִם שֶׁלִּי בְּשֶׁקֶט.

לֹא לָקַחַת מִן הַמַּחְסָן, לֹא לָקַחַת

מִן הַמֻּכָן, מִכְנָסַיִם עִם שְׁלֶעיְקֶעס.

לִלְבֹּשׁ בְּעַד מַה שֶׁאֲנִי עֵירֹם.

כָּל מַה שֶּׁבָּא לְהִתְלַבֵּשׁ.

לָקַחַת אֹתִיֹּת בְּעַד מַה שֶּׁאֲנִי

יְהֻדִי. אֲבָל לֹא בְּרִוֻּחִים

גְּדֹלִים. רַק מַה שֶּׁנָּחֻץ

מָקֹם לְחִירִיק וּלְחֹיְלֶם.

לֹא לִצְרֹךְ הַרְבֵּה מִלִּים

שֶׁלֹּא לִצְרֹךְ הַרְבֵּה

שֻׁרֹת. רַק תִּכְתֹּב שְׁתַּיִם שָׁלשׁ אַרְבַּע

שֻׁרֹת – הִשְׁתַּחֲוֵה וָלֵךְ.

שֶׁיֵּשׁ לְךָ אֶת הַכְּתֹנֶת אֶתְמֹל –

שֶׁתִּשְׁכַּח. וְתֵשֵׁב עֵירֹם וְהַיָּדַיִם עַל הַמִּשְׁעֶנֶת.

וְלֹא יִהְיֶה לְךָ.

אָז לֵךְ לְטַיֵּל קְצָת, אֹמְרִים לְךָ.

פָּגַשְׁתִּי בְּדִיזֶנְגֹּף אֶת שְׁמוֹ וְאִשְׁתּוֹ

וְהִתְחַלְתִּי לְסַפֵּר לוֹ מִן הַמֹּתֶן.

נִישְׁט גֶּעשְׁטוֹיְגְן נִישְׁט גֶּעפְלוֹיְגְן.

לֹא יַעַר וְלֹא הָיָה. אַךְ אֱמֶת.

אֵיךְ הָלַכְתִּי בַּמִּדְרָכָה לְיַד שְׂדֵרוֹת רֹטְשִׁילְד.

וְרָאִיתִי חֲפִירָה חַמָּה חַמְרָה אֲדֻמָּה, וְעָלֶיהָ

שֹׁרֶשׁ יֹשֵׁב. עֵץ שֶׁהֻצָא לֹא יְאֻמַּן מִן הַבֹּר.

וּמַה שֶּׁהֵנִיב הַכֹּרֵת וּמַה שֶּׁהֵנִיף הַגַּרְזֶן הֻא

שֶׁהֵטִיל פְּסֻל דְּמֻת אִשָּׁה בִּשְׁתֵּי שֹׁקַיִם. וּמִשֹּׁק

אַחַת יָצְאָה רֶגֶל שֶׁל בַּעַל־עֹף. זֶה

מִצַּד אֶחָד. וּמִצַּד אַחֵר, יָצָא

זָנָב מִתְקַפֵּל עַד לַמִּלְפָנִים. וּמֵאָחֹר – אֻחֹר.

וְלָקַחְתִּי לִי גְּלִיל־גֶּזֶר־עֵץ עָגֹל אֶקַלִּפְּטֻס

שֶׁהָיָה לִי בַּבַּיִת. וְלָקַחְתִּי לִי כְּלֻנְסָאָה עֵץ

בֻּרְמָה שֶׁהָיָה לִי בַּבַּיִת, וְהָלַכְתִּי לַעֲשׂת יְסֹד

לְרַגְלַיִם וּבָסִיס לָרֶגֶל שֶׁתִּשָּׂא אֶת הַשֹּׁרֶשׁ.

עָבַרְתִּי מַשּׂרִיָּה בַּמֶּרְכָּז הַמִּסְחָרִי. נַגָּרִיָּה. בַּעַל

הַבַּיִת שָׁכֻב עַל כָּל אֹרֶךְ בְּמִקְצֹעַ עַל קֶרֶשׁ. פִּתְאֹם

רֹאֶה אֹתִי נִכְנָס. מַבִּיט עָלַי בְּעַיִן כְּחֻלָּה שֶׁל תַּרְנְגֹיְלֶם

שֶׁעֹמֵד עַל רֶגֶל אַחַת וְלֹא יֹדֵעַ. שָׁמַע, וְאָמַר:

“אִם תְּפַנֶּה לִי כָּאן אֶת כָּל הַלִּכְלֻךְ וְאֶת כָּל הַנְּסֹרֶת”.

עָשִׂיתִי הַכֹּל. וּבְחֶלְקֵי הָעֵצִים שֶׁנִּסֵּר הָלַכְתִּי

לְאָדֹן פְרִידְמַן, שֶׁיֵּשׁ לוֹ נַגָּרִיָּה בֶּחָצֵר בִּרְחֹב כְּרֶמְיֶה,

הַגֹּבֶלֶת עִם חֲצֵרִי בִּרְחֹב בֶּרְדִּיצֶ’בְסְקִי. פְרִידְמַן

גָּר בְּבַיִת קָטָן וַאֲנִי בַּקֹּמָה הַשְּׁלִישִׁית מֻל. וְאָמַר

עָלַי: “שָׁם מִלְּמַעְלָה”. “זֶה שֶׁמִּלְּמַעְלָה”. “הֻא שָׁם לְמַעְלָה”. “שֹׁמְעִים מִלְּמַעְלָה”.

הָיָה מְצַעֵק עַל פֹּעֲלָיו: אֵין לִי כְּבָר נְיֶערְוְון אֱלֵיכֶם!" אֵין לוֹ כְּבָר

עֲצַבִּים. פְרִידְמַן הִדְבִּיק דֶּבֶק נַגָּרִים. אֲבָל לֹא הֶאֱמִין

בְּדֶבֶק נַגָּרִים. בְּלִי לִשְׁאֹל אֹתִי דָּפַק מַסְמֵר

רַב כֹּחַ וְקָבַע לְתָמִיד. וּמֵאָז זֶה עֹמֵד. פֶּסֶל שֹׁרֶשׁ עֵץ.

לְלֹא הִתְעָרְבֻת הָאָדָם. לֹא מִן הַמְכֻוָּן. לֹא מִן הַלֹּמְדֻת.

מִן הַפִּתְאֹמֶת. שָׁמַעְתִּי שֶׁמֶּטֶאֹרִים נֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם.

הֵם נֹפְלִים לְכָל הַיְּעָרוֹת הָאֲפֵלִים, לְכָל הַמִּדְבָּרִיֹּת הַשֹּׁמֵמִים,

הַיַּמִּים וְהַמַּיִם הַמֻּפָצִים. הַבִּלְתִּי מְכֻוָּן. אֻלַי כַּוָּנָה

מַה שֶּׁכָּל זֶה קָרָה. גַּם אֲנַחְנֻ בִּכְלָל זֶה קָרָה. צָרִיךְ

לְהִתְפַּיֵּס עִם חַיִּים. לֹא נֶגֶד הַמֶּמְשָׁלָה.

בֹּאִי אֵלַי, בְּדֹאַר חֹזֵר, תְּרֻמַת

הַפְּטֹר מֵאַשְׁמָה שֶׁעָזַבְתִּי. בְּדֹאַר

חֹזֵר. אֵין כְּבָר דֹּאַר חֹזֵר. שֶׁהָעֲרָבִים

עָזְבֻ – הֶרְאֵיתָ לִי לָדַעַת.

טו תמוז תשמ, 20 יוני 1980