לוגו
היכן התנועה הציונית?
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

היכן התנועה הציונית? / משה בילינסון

מיוֹם התחוֹלל השוֹאה ההיטלרית על יהדוּת גרמניה, וצמחה ההכּרה: שעה כּזאת עוֹד לא היתה למפעל הארצישׂראלי. שעה זו תהיה לנוּ אוֹ שעה של תנוּפה כּבירה או שעה של תבוּסה לדוֹרוֹת. אחת משתים: אוֹ שימָצא בּנוּ המעשׂה הגוֹאל ונוֹכיח גלוּי לכּל העם היהוּדי לא רק כּי הצדק אתנוּ בּדיאגנוֹזה החמוּרה שהציגה הציוֹנוּת מאז וּמתמיד לגוֹרל חיי ישׂראל בּנכר, אלא כּי הצדק אתנוּ גם בתרוּפה, כּי ארץ-ישׂראל החיה יכוֹלה לשמש מקלט וּמחסה לפליטת ישׂראל; ואז, רק אז, יקבּל מפעלנוּ את הדחיפה הגדוֹלה להתגשמוּתוֹ. אשר לה הוּא מצפּה שנים על שנים; או נוֹכיח קבל-עם, כּי רק מליצוֹת נאוֹת בּפינוּ ולא שוּם מעשׂה גוֹאל, ואנוּ נרד מהבּמה ההיסטוֹרית כּגוֹרם מכריע בּחיי העם ונהיה לקוֹמץ קטן אשר בּרח ונמלט על נפשוֹ ודאג לסדר לעצמוֹ פּינה נוֹחה וחמימה וּמי יוֹדע – בּתנאים אלה – עד מתי תוֹסיף להיוֹת פּינה זוֹ נוֹחה וחמימה?).

זאת היא האלטֶרנטיבה הבּרוּרה הניצבת לפנינוּ מראשית עלוֹת מסע צלב-הקרס לכלוֹת את אחינוּ בּגרמניה. מי יקוּם, איפוֹא, ויכוון את הדברים מתוֹך ידיעת-הדרך, בּכוֹח רצוֹן מרוּכּז, בּכינוּס כּוֹחוֹת העם? מי יאחז בּאוֹמץ לבב מגירוּש אשכנז וירתוֹם אוֹתוֹ בּאפיקי הגאוּלה למען יַפרה את שדמוֹת המוֹלדת? זה החוֹדש הרביעי לשלטוֹן היטלר, זה החוֹדש הרביעי שגזירת הכּלָיה והשמד, אשר ריחפה זמן רב על ראשה של היהדוּת הגרמנית מבּלי שנדע לקרוֹא את אוֹתוֹתיה, הוּנפה והוּרדה; המלחמה על ישׂראל הוּכרזה עד חָרמה, והיא מתנהלת בּלי כּל ריתוי. תקווֹת רכּי-הלב, כּי מלאכת השלטוֹן תלַמד את הנאצים זהירוּת ודרך ארץ, וכי פּחד הפּוֹליטיקה העוֹלמית ירכּך את לבּם – על הסברוֹת הטוֹבוֹת שיהוּדים אוֹ אוֹהבים להתנחם בהם בשעות פורענות – נתבדו.

ואנוּ – מה הספּקנוּ אנוּ בּמשך מאַת הימים האלה? מה מעשׂינוּ מלבד קצת תהלוּכוֹת-מחאה והַרבּה דברי תֶפל אשר בּהם אנוּ מוֹצאים קוֹרת-רוּח? היש לראוֹת בּאיזה מקוֹם שהוּא גילוּי רצוֹן אמיתי, מתיחוּת הכּוֹחוֹת, התכּוֹננוּת רצינית לבּאוֹת? הנפטרנוּ לרגע קט מאוֹתן המלחמוֹת העלוּבוֹת הממלאוֹת את חלל הציוֹנוּת? הנעלמה מקרבּנוּ, לפחוֹת לשעה זוֹ, מלחמת החשבּוֹנוֹת האישיים על האמבּיציוֹת העלוּבוֹת? האם קמה לנוּ, לפחוֹת לשעה זוֹ, מנהיגוּת אחת מאוּחדת, העוֹברת לפני המחנה, ואשר אין שוּם דבר לנגד עיניה מלבד הדבר האחד והמיוּחד: לעשׂוֹת את אסוֹן השבט היהוּדי בּגרמניה מנוֹף- כּבּיר לבנין האוּמה העברית.

ג' אייר תרצ"ג (16.5.1933)