“יפה שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא” –

ואשר הרו והגו וגיבשו גביש־אמרה זו, הן האמינו באמונה ברה ושלימה, כי “יפה שעה אחת של קורת־רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה” – ועם זאת, ובכל זאת –

“יפה שעה אחת של מעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא”!

ועמוד והשתאה: מה חינוך ומה תרבות היא זו, שפירנסו וטיפחו והבשילו תחושת־חיים וטעם־חיים כאלה: מה תרבות מעודנת, אצילית!

ומה הימנון הוא זה ל“עולם הזה” – הימנון החיבה והכבוד והיקר! כי הן רק בו אפשרית שעה אחת כזאת. רק בהווייתנו האנושית עלי אדמות כאן, כאן!…

ומה טוב להתהלך ב“עולם הזה” מתוך תחושתו זו של העולם־הזה – – –

“ואשירה לד' בחיי, אזמרה לאלוהי בעודי” – – –