אומר אותו דוקטור מחוץ־לארץ שמתכנה ר' שמלקה, ושיודע פרק או יותר מזה מדרכי קדמונים, בפנותו אל ר' אביגדור שפירא באותו חדר רב המידות שלו, המלא ספרים מן המסד ועד הטפחות כהאי לישנא:
– אתה שומע, ר' אביגדור, המצב לגבי הדור החדש שלנו, איך לומר זאת, אינו כל כך לפי רוחי ואינו מחמם את לבי כל עיקר… הנה מאחורי הפרגוד בבית סבא… אתה שומע ר' אביגדור? הנה בבית סבא שמעתי דברים נאים על אותה מימרה, שכל כך הרבה דשו בה ואפילו שמינית שבשמינית מטעמה לא מיצו, הלא היא: כזה ראה וקדש… ואותו זקן, אותו סבא שלי, קם פתאום ודופק במקלו בשולחן עד שחוורו פניהם של כל הנוכחים וטוב להם אילו נבקעה האדמה תחתיהם והם מסתתרים שם ואינם רואים את חרון אפו. ובקול גדול הוא אומר להם כהאי גוונא: יהודים, היודעים אתם מה הכוונה כאן? הלא הכוונה היא לימות המשיח, כשהארץ תקיא את יושביה, והשמים ימטירו אש וגפרית, והתקווה היחידה יהיו הבנים, הבנים הללו: כזה ראה וקדש! מה הוא כזה? אמור, ראשי תיבות: כשרות, זכות אבות, התפשטות־הגשמיות. וכששלושה אלה יהיו מצויים אצל הבנים, אפילו אבות אכלו בוסר, בוא יבוא משיח צדקנו ולא יתמהמה…
כזאת שמעתי מאחורי הפרגוד – מפטיר ר' שמלקה. ואם לדבר בלשון מודרנית, הרי יש בזה סוד גדול, כי מה ימות המשיח אם לא תקופת הרבולוציה שלנו? וגם ראשי־התיבות של “כזה” הם דבר דבור על אופניו, ואם תרצה הרי זה: כשרון, זכות אבות, התרוממות הנפש או העזה. והוא שמתאים לדור הצעיר שלנו, לבנים שלנו, ואם יהיו מצויינים בשלוש מעלות אלה, נזכה לתקומה שלמה, במהרה בימינו אמן…
אלא מאי? הדור הצעיר שלנו אינו כך לבושתנו ולחרפתנו. כלום ראית את בנך יקירך עמוס, המקטורן שלו יורד על פי מידותיו ומגלה רק את קצות המכנסיים הקצרים מצבע של חאקי, והראש שלו כאילו מופסד באותו מעמד, כאילו הוא מובלע במקטורן זה של עור – חי נפשי בראותי אותו כך, ואתה סלח שכך אני מדבר על בנך יקירך, הלא יושב הייתי על הרצפה ובוכה על האי שופרא של חלומותינו הגדולים, שלא כך תיארנו לעצמנו את הדור הזה שהוא ראשון לגאולה…
ר' אביגדור שפירא היה למשמע אותה שיחה כנדהם, כי מה יענה ומה יאמר לר' שמלקה זה, שהוא ידידו מאז הימים הטובים, ושיחד אתו עשה ימים כלילות בשיחות ריעים על צפונות הרוח האנושי בעולם החדש, שזה עתה הפליגו לחופיו, ועל הרזין דרזין של האבות והסבות, קברניטי סודות ישראל ושומרי ייחודו. מה יגיד ומה יאמר לו, שעה שגם בלבו נערמים פיקפוקים כגבעות לגבי דור זה, ולגבי בנים אלו, ואפילו לגבי עמוס זה שלו, שלא כמו שרונה מוכת הגורל, לא עלינו, אשר כנראה ויתרה עתה על שגעת הקיבוץ שלה, גמר פתאום אומר לנסות את מזלו בקיבוץ דווקא…
ואילו עמוס מה?