יָצָאתִי בְעִקְבֵי חֲלוֹמִי, בְּעִקְבוֹת הַזִּיו בָּמוֹ תִוָּה,
לְחַפְּשׂוֹ, כִּי הִרְחִיק נְדוֹד, אֶפֶס מָצֹא לֹא מְצָאתִיו עֲדֶן,
בַּאֲפָר וְנִיר נִסְמְנוּ פְעָמָיו, בְּחֹרֶשׁ וְעֵמֶק וְגִבְעָה –
יָצָאתִי בְעִקְבֵי חֲלוֹמִי, בְּעִקְבוֹת הַזִּיו בָּמוֹ תִוָּה,
בִּפְעָמָיו הִדְרַכְתִּי אֶת פְּעָמַי וּשְׁבִילוֹ תִכַּנְתִּי – אַךְ נִבְעָה
תְּהוֹם־הָעֱנוּת וְשָׁם נִמְחוּ, לֹא אוּכַל שָׁם הַבְחִין בָּהֶן!
יָצָאתִי בְעִקְבֵי חֲלוֹמִי, בְּעִקְבוֹת הַזִּיו בָּמוֹ תִוָּה,
לְחַפְּשׂוֹ, כִּי הִרְחִיק נְדוֹד, אֶפֶס מָצֹא לֹא מְצָאתִיו עֲדֶן.