הַדְּיֻנָה סִינַי

שָׁמְעָה אֶת נְשִׁימָתֵנֻ

עַד גְּבֻל מְסֻיָּם.

מֵעַל הַגְּבֻל חָזַרְנֻ לַסֵּדֶר.

זֶה לֹא מִקְצֵה הַמִּדְבָּר הִתְחַלְנֻ,

יֹמָם בְּעַמֻּד עָנָן וְלַיְלָה בְּעַמֻּד אֵשׁ

הָלַכְנֻ, וּמִיַּם סֻף בָּאנֻ. וְלֹא בְּ"וַתִּקַּח מִרְיָם

אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ", – כִּי־אִם לְהֵפֶךְ.

מֵאֶל עַרִישׁ וְאַבֻּ רֹדֵס אֶל יַם סֻף.

מִצְרִים לֹא רָאִינֻ פַּרְעֹה לֹא פָּגַשְׁנֻ.

עָל עָלֵינֻ עֲרַבְּצִ’יקִים שֶׁמָּכְרֻ מִינֵי

מִמְחָטֹת. מִטְפָּחֹת כָּפִיֹּת. פַּקָּחִים

עָלֻ עָלֵינֻ לֹא לִקְנֹת. וּמַה שֶּׁקָּנֻ הֶחֱרִימֻ.

כְּשֶׁהִגַּעְנֻ לְיַם סֻף, אֹתוֹ דָּבָר. עָלֻ עָלֵינֻ

עֲרַבְּצִ’יקִים מִן אַ־טֻר. קוֹנְכִיֹּת, שַׁבְּלֻלִים

בִּצְבָעִים. יַם סֻף הֻא לֹא יָם אָדֹם.

הֻא יָם עָבֶה, שָׁחֹר מִכֹּח. שַׁבְּלֻלָיו לֹא

שְׁבֻרִים וְלֹא יֹצְאִים מִן הַבַּיִת. מְעַנְיֵן

פֹּה לָדַעַת הֵיכָן הָיְתָה קְרִיעַת יָם סֻף.

אֻלַי בְּצֹלֶלֶת. בְּצֹלְלֹת אֶפְשָׁר. דָּגִים לֹא מְדַבְּרִים.