מַגָּע אַחֵר הָיָה לִי עִם

הַבָּתִּים. לָהֶם אֲנִי חַיָּב

הַרְבֵּה. רָאָה מִי אֹתָנוּ? נָתַן מִי כֹּס מַיִם?

פְּרָט לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עִירִיָּה וּמַחְלֶקֶת מַיִם.

בַּיִת מִכַּף רֶגֶל עַד רְעָפִים.

לְצִדּוֹ בַּיִת בְּדֹמֶה מֻלְבָּשׁ.

לֹא חַלֹּנֹת. הִכְרִיתוּ דְּלָתֹת. רַק סֹרְגִים.

מָה רֹצִים אֲנָשִׁים? שֶׁלֹּא יָגוּרוּ? שֶׁשֵּׁדִים יָגוּרוּ?

כְּאֶבֶן מִיל הַמְחַבֶּבֶת עָלֵינוּ אֶת כָּל הָאֲבָנִים –

עִיר קְטַנָּה, שְׁכוּנַת בְּרֶנֶר, "פּוֹעֲלֵי

צִיּוֹן" בִּרְחוֹב בְּרֶנֶר, מִטְבַּח הַפּוֹעֲלִים

בְּרֶנֶר, בֵּית בְּרֶנֶר, רְחוֹב בְּרֶנֶר.

“גְּדוּד מְגִנֵּי הַשָּׂפָה” זָרְקוּ אֶבֶן בְּיִידִישׁ

בִּנְאֻם “פּוֹעֲלֵי צִיּוֹן” נְעָרִים יְהוּדִים זָרְקוּ קֹצִים בַּזָּקָנִים

שֶׁל יְהוּדִים. אֵלּוּ וָאֵלּוּ בִּשְׁבִיל לְבַזֹּת

עַצְמֵנוּ בְּעֵינֵינוּ עַל עִנְיְנֵי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְעַל עִנְיְנֵי הַשֹּׁאָה.

שְׂפַת הַיָּם הוּא זְנָבוֹ

שֶׁל יָם. עָלָיו הוּא נִשְׁעָן.

אַךְ הִדְלִיפוּ גְּרוּטָאוֹת

בְּחַיּוֹת מִתְאַבְּדוֹת.

סַפְסָלִים שֶׁפַּעַם הָיְתָה מִשְׁעֶנֶת,

הֶעֱכִירוּ אֶת הַחֹלֹת

וּבִלְבְּלוּ אֶת הַיָּם

וְאֶת הַגְּרוּטָאוֹת לְמוּלָם.