כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי “בִּעֻר חָמֵץ”

שֶׁל סְפָרִים קְרֻעִים וּתְלֻשִׁים, הִשְׁלַכְתִּי

גַּם אֶת “מַעֲנֶה לָשֹׁן” בֵּינֵיהֶם. סֵפֶר שֶׁיָּצָא

בְּלֶעמְבֶּערְג בִּדְפֻס לַייבִּיל יְהוּדָא בַּאלַאבַּאן,

בְּרִשָּׁיֹן מִוִּוין, בִּשְׁנַת

תרא לפ"ק 23 מארס

1841. אֶת כָּל הַצָּרֹת אָדָם

לֹקֵחַ עַל עַצְמוֹ בְּמוֹ יָדָיו.

מִשֶּׁהִנַּחְתִּי וְהִפְקַרְתִּי אֶת חֲבִילַת הַסְּפָרִים

הַקְּרֻעִים בַּחֲצַר בֵּית הַכְּנֶסֶת בִּרְחֹב מַרְמֹרֶק –

דַּפִּים קְרֻעִים מִ“טַּייטְשְׁחֻמָּשׁ”, שְׁיָרֵי תֹּלַעַת “סֵפֶר חֲסִידִים” וּ“מַעֲנֵה לָשֹׁן” –

שַׁבְתִּי לְמָחֳרָת וְלָקַחְתִּי בַּחֲזָרָה אֶת מַעֲנֵה לָשֹׁן.

“תְּחִנָּה וַיִּשָּׂא עֵינָיו אֶל כַּפַּיִם אֶל אֵל בַּשָּׁמַיִם”.

“תְּחִנָּה לְאִישׁ טָרֻד וּמְעֻנֶּה לֹמַר עַל קִבְרֵי קְרֹבָיו הַתְּחִנָּה”.

“תְּחִנָּה לְבֵן חָבִיב לֹמַר עַל קֶבֶר אָבִיו”.

“אִם אֶחָד עַל דַּלֻּתוֹ הַגְּדֹלָה רֹצֶה לְיַלֵּל – אָז זֹאת יְמַלֵּל”.

“אִם אֶחָד הַרְבֵּה יֵשׁ לוֹ וְהַרְבֵּה יַכְאִיב לוֹ שׂנְאִים – תְּפִלָּה זוֹ יָשִׂים”.

“עַל קֶבֶר אִמּוֹ מַה שֶׁיֵּשׁ לֹמַר, כַּאֲשֶׁר הֹלֵךְ לוֹ בִּישׁ וָמַר”.

"אִם הַטֶּבַע הֻא פָּשֻׁט (כְּפִי שֶׁאֹכִיחַ כְּשֶׁאָמֻת) הֻא גַּם בִּזְמַנּוֹ שֶׁל “מַעֲנֵה לָשֹׁן”.

זֶה מַה שֶּׁיֵּשׁ. הִנֵּה נֹתֵן לָכֶם זֶה צַלַּחַת. אִכְלֻ אֶת זֶה.