אֲרֻכִּים וּגְבֹהִים הַמֶּרְחַקִּים. יְמִינִים וּשְׂמֹאלִים אֲחֹרִים וּקְדִימִים.

שְׁטָחִים לֹא מַבִּיטִים לַשָּׁמַיִם רַק הֹלְכִים לְתַחְתָּם לְדַרְכָּם.

אֵינֶנִּי יֹדֵעַ לָלֶכֶת קָדִימָה.

אֵינֶנִּי יֹדֵעַ לָלֶכֶת חֲזָרָה.

תִּנְשֶׁמֶת חָשַׁבְתִּי נְשָׁמָה נָפְלָה

עַל עַכְבָּר וּבָלְעָה אֹתוֹ.

וּזְנָבוֹ אַחֲרָיו בְּבֹּר בְּלִיעָה

בֹּרֵחַ רָאִיתִי כָּל הַלַּיְלָה.

אַחֲרֵי לַיְלָה בָּא יֹם.

מְכֹנִית “מֶרְצֶדֶס” עָשְׂתָה אֹתוֹ דָּבָר עִם

אִישׁ מִתַּחְתָּהּ מְתַקֵּן אֶת הַחֻטִים וְאֶת הַיָּדִית שֶׁל

הַגִּיר שֶׁיָּצָא. וּכְשֶׁיָּצָא (הַנֶּהָג) הָיָה שָׁחֹר כְּעַכְבָּר.

כָּל הַלַּיְלָה חָפַץ לִי הָעַכְבָּר

לִנְגֹעַ בְּגֻפִי בִּבְשָׂרִי. הַשְּׂמִיכָה

גְּבֹהָה לְכַסֹּת גֻּף וּכְלֵיגֻף:

יָדַיִם וְרַגְלַיִם. אָז פָּתְחָה הַשְּׂמִיכָה אֶת הַדֶּלֶת

שֶׁאֵצֵא. לִכְשֶׁיָּבֹא. לֹא לְהִתְמַהְמֵהַּ. בְּחָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים.

לִקְפֹּץ מִן הַמִּטָּה. לְהַדְלִיק אֶת הַחַשְׁמַל. לֹא

לְהִתְמַהְמֵהַּ. לֹא כְּדַאי לְךָ. בְּחָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים.

הַשְּׂמִיכָה פְּתֻחָה. הַחַשְׁמַל פָּתֻחַ. בִּשְּׁבִיל לִכְשֶׁיָּבֹא.

עֹד רֶגַע לֹא כְּדַאי. אַתָּה יֹדֵעַ. חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים.

שֶׁתִּהְיֶה לְךָ מֻכָן. פְּתַח אֶת הַחַשְׁמַל. אַל תְּכַבֶּה.

תַּשְׁאִיר פֶּתֻחַ. הָעַכְבָּר בָּא. נָגַע בִּנְחִירֵי אַף.

מֻבָן שֶׁבָּא. כְּבָר לֹא מָאֻס.

כט שבט–א אדר א תשמד, 2–4 פברואר 1984