אָדָם נִבְרָא בְּצֵל

עֹבֵר דִּירָה. אָז לֹא דַּי עָבַר

מִקְרַסְנִיסְטַאוו לְתֵל אָבִיב

עֹד מִתֵּל אָבִיב לְחֵיפָה?

מִי רָאָה, מִי נִתְקַל מִי פָּגַשׁ חָבֵר טֹב

שֶׁלִּי, שְׁמוֹ לֶרֶר, אֲשֶׁר יָצָא מִן הָעִיר

תֵּל אָבִיב לָבֹא לָגֻר בְּחֵיפָה עִיר

אִחֻד הַמִּשְׁפָּחֹת, וּמֵאָז נֶעֶלְמֻ רַגְלָיו מִן הָעִיר.

כָּל אֶבֶן, אֶפְשָׁר לֹמַר, הָלַךְ עָלֶיהָ, וְכָל

מַרְצֶפֶת מְיֻבֶּלֶת מֵרְחֹב הַשַּׁחַר שָׁמְעָה אֹתוֹ.

פַּעַם הָיִיתִי בַּכְּרַךְ שֶׁלּוֹ בְּפֹּלִין עַל הַ“GORKI”

וּבִנְוֵה שָׁלֹם נִפְגַּשְׁנֻ. נְוֵה שָׁלֹם הִיא צָעִיף

וְהַכַּלָּה הִיא תֵּל אָבִיב. קָשֶׁה לְהָרִים אֶת הַצָּעִיף,

כֵּוָן שֶׁלְּכָל אֶחָד מֵאִתָּנֻ הָיְתָה עִיר שֶׁהָיִינֻ מִשָּׁם.

כִּי יֵשׁ לָנֻ שְׁתֵּי עָרִים. אַחַת שֶׁמִּמֶּנָּה אֲנִי, וְאַחַת

שֶׁמִּמֶּנָּה הֻא. וּמִשְּׁתֵּי עָרִים בָּעֹלָם לָבֹא לִשְׁכֻנָה צְרָרָה

זוֹ, לִרְחֹב מִגְדָּל, הַנִּדָּח מִכָּל סִמְטְאֹת הַשְּׁכֻנָה. שְׁנַיִם שְׁלשָׁה בָּתִּים מֵעֵץ,

מְטֻיָּחִים, עֲלֻטִים בַּעֲלָטָה, וְכָךְ הָלַכְנֻ שְׁנֵינֻ וְדִבַּרְנֻ שָׂפָה שֶׁלֹּא שְׂפַת הַמָּקֹם.

זֶה מִי שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שְׁתֵּי עָרִים לֹא מְדַבְּרִים עַל זֶה.

וְאִלֻּ אֲנַחְנֻ פֶּערֶעלְמוּטֶער וְלֶערֶער, דִּבַּרְנֻ, אֲבָל.

כט אייר תשמד, 31 מאי 1984