לשמשון מלצר

לְדוֹרוֹת, שֶׁהָיוּ וְעָבְרוּ וְאֵינָם –

בִּשְׁבִילֵנוּ הוֹתִירוּ אֶת זֶה הָעוֹלָם

הַזָּקֵן – מְאוֹתֵת כְּבָר מִצְעַד הַהֶמְשֵׁךְ,

וּבַלֵּב נֵס הַבְּרִית.

מִדּוֹרוֹת, שֶׁהָיוּ וְעָבְרוּ וְאֵינָם,

הֻקְרְבוּ לֶאֱלִיל, אוֹ לְמַעַן קוֹנָם,

שֶׁהָלְכוּ אוֹ רֻמּוּ – בְּלֹא הֶבְדֵּל מִי וְאֵיךְ ­–

לְקַדֵּשׁ שֵׁם יָחִיד;

מִדּוֹרוֹת, שֶׁהָיוּ וְעָבְרוּ וְאֵינָם,

וְנִרְצָה הַקָּרְבָּן אוֹ הָיָה לְחִנָּם –

מַעֲנִית הַתְּמוֹלִים לַמָּחָר תִּשְׂתָּרֵךְ

רֹן בָּהּ אָח לַעֲוִית.

וְתָמְכוּ הַדּוֹרוֹת בְּזֵעָה וּבְדָם

תּוֹחֲלוֹת מְחָרֵינוּ גַּם פֹּה וְגַם שָׁם.

אַךְ עַתָּה מְבַצְבֶּצֶת נִצַּת גְּאֻלָּתֵךְ

וּמַזְעִיק הֶעָתִיד.

לַמִּרְכֶּבֶת חִיֵּךְ הַגּוֹרָל וְרָתַם

זְהָרִים. אַךְ צְלָלִים כָּרָגִיל בְּצִדָּם.

וְהַהֶגֶה אֵיתָן. הוּא בִידֵי הַהֶמְשֵׁךְ

הַמּוֹבִיל כְּתַפְקִיד.

מִתְמַתְּחִים מַבָּטִים שֶׁל דּוֹרוֹת שֶׁאֵינָם –

שֶׁשָּׁכְלוּ, נִתְיַתְּמוּ בִּתְחוּמֵי כָל הָתָם –

אֶל יְדֵי הַנּוֹהֵג, עֵת הַתְּהוֹם תִּתְאַבֵּךְ,

וְהַקֶּטֶב תּוֹשִׁיט.

עַל קִבְרֵי הַדּוֹרוֹת שֶׁהָיוּ וְאֵינָם

דּוֹר בּוֹקֵעַ חָדָש בְּאַקְלִים מְדֻמְדָּם,

הַנִּצָּה – גַּם תְּפִלָּה גַּם תִּקְוָה תְּהַלֵּךְ –

לִבְשׁוּלָה, לְעִדִּית.

26.11.1947