תַּצְלוּם אִמִּי בּוֹדֵד נִשְׁאַר לִי
וְהַנֶּכְדָּה מִשְּׂמֹאל עַל זְרוֹעַ.
לֹא עוֹד הָיוּ לָהּ בְּחַיֶּיהָ.
קָרְעָה שְׁתֵּיהֶן אֵיכַת פּוֹנָאר1.
שְׁחוֹר הַתַּצְלוּם. קְמָצִים שֶׁל לֹבֶן.
אַךְ כָּל מַחְסוֹם פּוֹרֵץ הַזֹּהַב.
חִיּוּךְ תַּצְלוּם וְלֶטֶף זֵכֶר –
שֶׁל טוּב, שֶׁל גֹּדֶשׁ יָד, שֶׁל דֶּמַע.
לֹא נוֹף יַרְקוּת, לֹא עָב, לֹא שֶׁמֶשׁ.
לֹא הֵד כְּנַף עוֹף, לֹא נֹחַם רוּחַ –
מִן הַמַּבָּט, מֵרַחַשׁ דֹּמִי –
אֵין בַּתַּצְלוּם. יֵשׁ הֵד שֶׁל זֹהַב.
גִּזְעֵי עֵצִים, שֻׁלְחָן בָּרֶקַע.
שְׁחוֹר הַשִּׂמְלָה. צַוְּארוֹן הַלֹּבֶן.
שֵׂעָר שָׁחוֹר. מִן הָעֵינַיִם
גַּלֵּי זָהָב שֶׁל לֵב נוֹבֵעַ.
פּוֹנָאר – הַלֹּעַ.
רָחַקְתִּי.
מַעְיָן בָּלְעָה רְעִידַת פּוֹנָאר.
אַךְ מְפַכֶּה
עֲדֶן
עֲדַיִן.
-
פּוֹנָאר – פִּנַּת־חֶמֶד לֹא הַרְחֵק מִוִּילְנָה, שֶׁהַנָּאצִים הֲפָכוּהָ לְגֵיא הָרְצִיחָה שֶׁל יְהוּדֵי יְרוּשָׁלַיִם־דְּלִיטָא. ↩