לזכרו של אברהם ברוידס

מִשְּׁחוֹר אַבְנֵי קִיר כִּשְׁחוֹרָם שֶׁל אוּדִים,

מִגֶּבַע עוֹלֶה מְחֻגַּר רְחוֹבוֹת,

מֵחֹם מַעְיְנוֹתַיִךְ לַקֶּרֶת צְמוּדִים –

מֵצִיץ עֲבָרֵךְ עַל נוֹפוֹ הֶעָבֹת.

עַל רֶכֶס חוֹבֵק אֶת נָוֵךְ בְּלִי־מֵשִׂים,

בֵּינוֹת סִמְטָאוֹת שֶׁבְּסוּת עַתִּיקָה,

עַל קֶבֶר נוֹשֵׁם בְּצִלָּם שֶׁל נִסִּים –

צוֹמְחָה בִדְמָמָה אַגָּדָה עֲנֻגָּה.

עֵת שַׁחַר מוֹלִיךְ אֶת שִׁמְשׁוֹ בְשִׂמְחָה,

עֵת יוֹם מִתְרַגֵּז בְּשׁוּלֵי סְעָרָה,

בְּלֵיל לְבָנָה הַלּוֹחֵשׁ אֶת שִׁמְךָ

טוֹבְלָה אַגָּדָה בַכִּנֶּרֶת – דְּבִירָהּ.

קִסְמָהּ מִתְרַעְנֵן, וְכָמוֹהוּ כֹּחָהּ.

כִּפְסִיג שֶׁל בְּרֵאשִׁית מֵחָדָשׁ מַזְהִירָה.