דּוֹמֵם טִיּוּלִי מְבֻשַּׂם חוּצוֹתַיִךְ –

נִדְמֶה, רַק חוֹלְמִים עַל מִנְהַג וָתִיקִין –

דּוּמָם מְלַוֵּהוּ הַלֵּיל, גַּם בָּתַּיִךְ.

מֵעָל כּוֹכָבִים לֹא־פְצוּעִים. אַךְ שׁוֹתְקִים.

דּוֹמֶה צַעֲדִי הָאִטִּי לַמַּחֲשֶׁבֶת.

הַשֶּׁקֶט חָבֵר הוּא גַם לוֹ וְגַם לָהּ.

קִבְּלָה מְנָתָהּ הַנְּשָׁמָה הַמֻּרְעֶבֶת

לִמְנָת מְנוּחָה – הֵן אֵינָהּ נְמָלָה.

רַק רֵע אֶחָד וְיָחִיד לִי הַלַּיְלָה

מִלְּבַד טַל כּוֹכָב בְּחַדְרֵי נְשָׁמָה.

עִם בַּעַל סוֹדִי, עִם הַצֵּל, לִי אֲטַיְּלָה,

נוֹגְעִים בִּי קוּרֵי עֲלָטֹנֶת נָמָה.

טְבֶרְיָה, כִּנַּרְתֵּךְ – מִתְכַּמְּהִים כָּל שְׁלוּחַי לָהּ.

אַךְ גַּם הִיא שׁוֹתְקָה אֲפֵלָה וְתַמָּה.