לוגו
"כי נבהלו עצמי"...
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

אלוהים חָנני חיים, ואני עלול להשימם ולרצחם בי.

אלוהים חָנני דעת, ואני עלול לעוותה ולשחתה בי.

אלוהים נתן בי קול־מצפון, ואני עלול להחרישו ולחנקו בי.

אלוהים האיר בי שביב־אמונה, ואני עלול להצית בו אש של גיהנום.

ואין שום מעגן לי, האדם, ואין שום מבטח, אלא –

שאלוהים החוננני חיים, יהיה עמדי לשמרני לבל אטרוף חיי.

שאלוהים, החוננני דעת, יהיה עמדי לבל אאלח דעתי.

שאלוהים, הנוטע בי מוסר, יוליך את עצם־מוסרי בי למישרים.

שאלוהים, האוצל בי אמונתי, ינצור אותי מערוך בה תפתה בעולמו.

ועל זה עלי לבקש, לשאת תפילה, אלא שאני האדם עלול את עצם תפילתי זו להפוך להונאה, לגינוב־דעת וגינוב־לב עצמי, ואני בזה, אף בזה זקוק להגנה, לריחום, לפדות – – –

“הושיעני! כי נבהלו עצמי ונפשי נבהלה מאד” – – –