¹

פָּרוּעַ וְחִוֵּר בְּרַעַשׁ הָרְחוֹב

הוּא עוֹמֵד וְסוֹפֵר הַפְּרוּטוֹת.

בַּמַּרְתֵּף מְחַכִּים הַפְּעוּטוֹת.

הַשֶּׁמֶש נוֹטֶה לַעֲרוֹב.

הוּא סוֹפֵר הַפְּרוּטוֹת. יֵשׁ לוֹ רָב.

דִּי מְחִיר סַף רַעַל.

סִלְחוּ שָׁמַיִם מִמַּעַל!..

הַיּוֹם לֹא הָיָה עֲמָלוֹ לַשָׁוְא…

אֵין עוֹד כֹּחַ לִסְבֹּל.

אִשָּׁה וִילָדִים לֹא־נֻחָמִים,

בּוֹכִים מֵרָעָב, אִם אֵינָם נָמִים.

יְשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח הַכֹּל…

וּפְרוּטוֹת הַנְּדָבוֹת לִסְפֹּר הוּא שָׁב.

אוּלַי יוּכַל גַּם לֶחֶם לָקַחַת

מִלְבַד הָרַעַל בְּבֵית הַמִּרְקַחַת?

לֶחֶם לְפִי הַטָּף…

וְאוּלָם הַחֶשְׁבּוֹן בַּד בְּבַד…

מָנָה שֶׁל רַעַל. גְּאֻלָּה נֶאֱמָנָה.

אִם יִקְנֶה גַם לֶחֶם – וְחָסְרָה הַמָּנָה.

לֹא יִהְיֶה הַמָּוֶת מָהִיר וְחַד.

אַךְ בּוֹכִים מֵרָעָב הַבֵּן וְהַבַּת.

אַל תִּבְכֶּה, תִּינוֹק! אַל תִּבְכִּי, תִּינוֹקֶת!

חֵלֶק כְּחֵלֶק נַחֲלֹקָה:

הַחֵצִי לַמָּוֶת, הַחֵצִי לַפַּת.

וְזֹהַר פֶּלִאי עַל פָּנָיו צָף…

הַאִם מִנֹּגָהּ שְׁקִיעַת שַׁלְהֶבֶת?

טוֹב, כִּי יִקְשׁוּ חַבְלֵי הַמָּוֶת,

אוּלַי יְכֻפַּר עֲוֹנִי הָרָב…"

בַּמַּרְתֵּף הָיָה חַג הַלֵּיל.

הַפְּעוּטוֹת אָכְלוּ לְשָׂבְעָם

עַד נִרְדְמוּ עַל מוֹשָׁבָם.

בִּשְׁנָתָם רָאוּ מַלְאֲכֵי־אֵל.

אָז יָצָא הַחוּצָה הָאִיש הַדָּל.

מְנָת־הָרַעַל זְעוּמָה…

מִסָּבִיב שֶׁקֶט וּתְנוּמָה.

רַק כּוֹכָב תָּמֵהַּ נִצְנֵץ מֵעָל.

וְתֶּאֱרַךְ מְאֹד מְאֹד הָעֵת…

מַה שׂוֹרֵף הַלַּילָה… מַה מַּר הָעִצָּבוֹן

לִפְנוֹת בֹּקֶר כֻּפַּר הֶעָוֹן,

הַבֹּקֶר זָרַח עַל פְּנֵי הַמֵּת…

תרצ"ב