הַצָּפוּן בְּחֻבִּי לֹא תֵדְעוּ עַד מָה, אַף לֹא תְנַחֲשׁוּ כִי תֶחֱזוּ בִי:
הֶעֱלַמְתִּי אֶת עַצְמִי בְחָזוּת־רְמִיָּה, בָּהּ עָלָיו אֲכַס כִּבְמַסֵּכָה,
אֲמַלֵּא צְחוֹק פִּי עֵת לְבָבִי בַטָּמוּן מִתְפַּרְפֵּר בִּכְאֵב יִשָּׂא הִי –
הַצָּפוּן בְּחֻבִּי לֹא תֵדְעוּ עַד מָה, אַף לֹא תְנַחֲשׁוּ כִּי תֶחֱזוּ בִי:
אַצְהִילָה אֶת פָּנַי עֵת נַפְשִׁי בַסֵּתֶר מַר תֶּאֱנַק, נִכְוָה בִכְוִי,
וְהַרְנֵן אַרְנִינָה בְמִזְמוֹר שִׁיר קוֹלִי עֵת קִרְבִּי אֶתְקוֹנֵן בְּ“אֵיכָה” –
הַצָּפוּן בְּחֻבִּי לֹא תֵדְעוּ עַד מָה, אַף לֹא תְּנַחֲשׁוּ כִי תֶחֱזוּ בִי:
הֶעֱלַמְתִּי אֶת עַצְמִי בְחָזוּת־רְמִיָּה, בָּהּ עָלָיו אֲכַס כִּבְמַסֵּכָה.