לוגו
בשׂפתים אל הסלע
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

שירים מאת ב. פומרנץ, הוצאת “ראשית”, ורשה, תרצ"ה

בּטליתה הבּלוּיה של כּנסת ישׂראל בּגוֹלה הישנה יש שעוֹלה טלאי של משי, והוּא מוֹשך את העין בּרוֹך צבעוֹ וּבדוֹק קמטיו. בּא לידי ספר־שירים דק של בּ. פּוֹמרנץ, שיצא השנה בהוֹצאת “ראשית” שבּורשה. השם “בשפתים אל הסלע” מוּסבּר בּשוּרוֹת ההקדמה שדּתב המשוֹרר לספרוֹ: “אנטיתיזה למטה, המקיר בּכוֹח האגרוֹף את המעין”. וּבאמת נעים לציין, שצרור־השירים המאוּגד בּשבעים וחמשת העמוּדים אין בּו כמעט כּלוּם מן המלאכותי. אף־על־פי שאינם כּצמחים הגדלים בּרשוּת הרבּים. על מראוֹת טבע ואדם ונפש הוֹמיה, יוּשר בּשירים בּקוֹל עצמי. והוֹמים השירים בּצליל זך, אף כּי לא מתוּח עדיין כּל צרכּוֹ. המעבר מנוה־השדה אל מבוֹך־הכּרך, המתהווה בלב הספר, יוֹצר אך רגש־תוּגה. הכּיסוּפים אחוֹרנית אל הטוֹהר המעט, אל הרטט התמים, אל הדלוּת הקוֹרנת, היתמוּת השׂוֹחקת, אל התמימוּת האבוּדה – מסעירים אחרי־כן את הנפש היפה וּמרנינים אוֹתה בעצבוּת נאמנה. חוּט של אצילוּת וענוות־רוּח מתוּח על השירים. ולא יוּרגש פּגם גם בּחרוּזים:

מֵרֹב הָאוֹרָה הַשּׁוֹפַעַת בּי

בַּאֲשֶׁר אֶדְרוֹךְ אַשְׁאִיר עִקְּבוֹת־זִיו.

כּי אמנם עטוֹ של המשוֹרר נוֹטף אוֹר, נוֹטף מוֹר. הלשון, עם הסתגלה לפעמים יוֹתר מן הצוֹרך לצירוּפי־ציוּרים לא שגוּרים, לא נשבת טהרה, וּמתוֹך התבּוֹננוּת קרוֹבה יראה זרמה החוקי. לא כל השירים יצוּקים בּדפוּס מתוּקן יפה. יש שתלוּיים בּהם דלילי ציציוֹת. אבל אחדים הם כמעשה־מקשה שקוּף וּמשוּכלל כּמעט. לדוּגמה שיר כ"ב:

הַמְנוּחָה, בּקְּרַתְנִי בְּחָכְמָה אִמָּהִית,

לְמָחָר לִי הִבְטִיחָה

עֵט־זָהָב,

שֻׁלְחַן־אַלוֹן.


לְמָחָר – וּמֵעִיר אוֹתִי יוֹם

לֹא אֵדַע תָּאֳרוֹ,

הוּא נוֹטֵל אֶת הַבֹּקֶר מִמֶּנִּי

כְּכָל שׁוֹטֵר הַמַּבְהִיל לַגַּרְדֹּם.


אֲנִי צָר כֹּל אַהֲבָתִי בְּעֶפְרוֹנִי –

בְּלַהַב הַנְּהָרָה הַזְעוּמָה.

אֲנִי רוֹשֵׁם שִׁירִי עַל שֻׁלְחָנִי הַמִּתְנוֹדֵד –

וְעַל שֶׁכֶם הָרוּחַ.

בשיר ל"ו מזדהה המשוֹרר עם "חיי הסוּסים בּכרך – ילידי כפר פּתוּח – שנתרמוּ לקרוֹנוֹת כּבדים – תחת נמוֹס שוֹט ארוֹך – הלוֹפת יוֹתר יש בשׂיח־רחמים זה. רוח טוֹבה מאחדת את נ' השירים שבּספר לחטיבה ענוּגה יש לברך על המתנה הריחנית ששלחה לנוּ הגוֹלה.