תְּהִלָּה יֵשׁ / ר' שמואל הנגיד

וכנוח יגונו והתנחמו מאבלו אמר:

תְּהִלָּה יֵשׁ לְשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה,          בְּפִי, לָעַד, וְלוֹ נָאוָה תְּהִלָּה,

אֲשֶׁר עָשָׂה צְדָקָה עִם בְּנֵי אִישׁ,          כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ לְכָל רוֹאֶה מְגֻלָּה,

לְמַעַן כָּל אֲשֶׂר הוּא רַב וְקָשֶׁה –          בְּרָאוֹ רַךְ וְצָעִיר בַּתְּחִלָּה,

כְּמוֹ דֶשֶׁא, כְּמוֹ כָּל הַמְּלָאכוֹת,          כְּכָל נוֹלָד, כְּמוֹ אַלּוֹן וְאֵלָה,

אֲבָל תּוּגָה בְּרָאָה אֵל חֲזָקָה          בְּהִוָּלְדָהּ וְהוֹלֶכֶת וְדַלָּה,

וְאִלּוּ נִשְׁאֲרָה תוּגָה בְּלֵב אִישׁ          כְּרֵאשִׁיתָהּ – לְלֵב הָיְתָה מְכַלָּה.

חֲסָדִים מֵאֱלֹהִים לַאֲנָשִׁים          אֲשֶׁר לֹא יִסְפְּרֵם לָשׁוֹן וּמִלָּה.

אֲנִי שַׂחְתִּי בְּאֶבְלִי כִּי מְגִנַּת          לְבָבִי אֶת לְבָבִי חִישׁ מְבֻלָּה,

וְהָיָה מִדְּאָגָה צַר כְּמִשְׁעוֹל –          וְהַיּוֹם בּוֹ לְהִתְנַחֵם מְסִלָּה

וְזָבָה דַאֲגָתִי כַּאֲשֶׁר זָב          בְּשַׂר אָחִי וְרָקַב תּוֹךְ מְחִלָּה,

וְאֶתְאַפַּק בְּרֹב עִתִּים כְּמוֹ אִישׁ          לְבָבוֹ רַק וְהַוָּתוֹ נְקַלָּה

וְכָכָה יַחֲלֶה הַצּוּר וְיִמְחַץ,          וְיִרְפָּא אֵת אֲשֶׁר מָחַץ וְחִלָּה.

אֲשֶׁר שָׁת אֶת חֲתֻלָּתוֹ עֲרָפֶל          וְשָׁת עָפָר לְבֶן-אִמִּי חֲתֻלָּה

יְכַפֵּר אֶת פְּעָלָיו הַנְּסוֹגִים           וְיִזְכֹּר לוֹ בְּחַסְדּוֹ טוּב פְּעֻלָּה,

וְעִם אָבוֹת אֲשֶׁר זַכּוּ וְהָיוּ           סְגֻלָּתוֹ יְשַׁוֶּה לוֹ סְגֻלָּה!