כִּכָּר כְּכוֹכָב שֶׁל זְגוּגִית מְסֻדֶּקֶת:

כָּל הַצַּעַד פִּנָּה וְאָן פְּנוֹת

אִם הַצַּעַד הַבָּא שׁוּב פִּנָּה

וּבְעָיָה בְּלִי חָשָׂךְ?

וְאָדָם לֹא יָבוֹא מֵרְחוֹב, הוּא מוֹפִיעַ

פִּתְאֹם לְפָנֶיָך,

וְעוֹדְךָ מִסְתַּכֵּל בְּאֵשׁ זְקָנוֹ וּבְעֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת

הוּא עוֹבֵר עַל יָדְךָ וְנֶעְלָם.

וְשׁוּב בָּא אָדָם, שֶׁמָּא זֶה שֶׁלְּפָנָיו?

כֵּן, זֶה שֶׁלְּפָנָיו

בְּעִגּוּל שֶׁחֶצְיוֹ מְסֻתָּר כַיָּרֵחַ –

כָּךְ כֻּלָּנוּ אוּלַי

חֲצִי אוֹר וַחֲצִי אֹפֶל בִּנְדֹד גַּלְגַּלִּי

עַד הוֹלֵךְ וְנִרְדָּם הָעוֹלָם בְּרִשְׁתוֹת יְרֵחוֹת –

וּמִמַּעַל מִשְּׂמֹאל בְּנָתִיב מְשֻׁפָּע שֶׁל קִטְעֵי מַעֲלוֹת

כְּגוּף מְשֻׁפֵּה צְלָעוֹת מִתְעַוֵּת

בִּרְזוֹן אֶצְבְּעוֹתָיו הַיְרֻקּוֹת

מִמָּבוֹךְ מִגַּלְגַּל, לַמֶּרְחָב הַגָּבוֹהַּ –

צְפַת לֹא מָקוֹם בַּגָּלִיל,

הִיא תַבְנִית הָאָדָם.