כָּל־זְמָן שֶׁעָמַד הַכּוֹכָב בַּשַּׁחַק,

לֹא רָאֲתָה עֵינִי עוֹד אוֹתוֹ מְצַחֵק;

בַּלַּיְלָה, בַּלַּיְלָה רְאִיתִיו; בְּמוֹרָא

הִשְׁקִיף מִשָּׁמָיו לָאָרֶץ הַשְּׁחוֹרָה. –

שָׁאַלְתִּי הַכּוֹכָב: אֶת מִי זֶה תִפְחָדָה?

הוּא רָעַד וְשָׁתַק – בְּעַצְמוֹ לֹא יָדָע…

בַּלַּיְלָה, בַּלַּיְלָה הוּא עָמַד וְרָעָד,

וְגַם כְּשֶׁנָּפַל דָּבָר לֹא לָאָט…

*

כָּל־זְמָן שֶׁגָּאָה הַפֶּרַח בָּאָחוּ,

נִכְּרוּ בוֹ דִמְעוֹת עֵינַיִם שֶׁבָּכוּ;

בַּלַּיְלָה, בַּלַּיְלָה טַל־דֶמַע בּוֹ יָרַד,

בְּכִכָּר שׁוֹמֵמָה הוּא שִׂגְשֵׂג וְחָרָד…

*

שָׁאַלְתִּי הַשּׁוֹשָן: אֶת מִי זֶה תִפְחָדָה?

הוּא רָעַד וְשָׁתַק – בְּעַצְמוֹ לֹא יָדָע…

בַּלַּיְלָה, בַּלַּיְלָה הוּא שִׂגְשֵׂג וְרָעָד

וְגַם כְּשֶׁנִּתְלַשׁ – דָּבָר לֹא לָאָט.

*

כָּל־זְמָן שֶׁהָיָה הָעֶלֶם בָּאָרֶץ –

לֹא צָהָל, מִשְׂפָתָיו כָּל צְחוֹק לֹא הִתְפָרֵץ;

בַּלַּיְלָה, בַּלַּיְלָה הוּא יָשַׁב בַּמִּטָּה,

וְעֵינוֹ הַפְּקוּחָה בְאֵימָה מַבִּיטָה…

שָׁאַלְתִּי הָעֶלֶם: אֶת מִי זֶה תִפְחָדָה?

הוּא רָעַד וְשָׁתַק – בְּעַצְמוֹ לֹא יָדָע…

בַּלַּיְלָה, בַּלַּיְלָה – שְׂעָרוֹ כֹּה סָמָר:

וּבְרִגְעֵי הַמָּוֶת מְאוּמָה לֹא אָמָר…