הַחַמָּה שֶׁעָלְתָה בַמִּזְרָח, הַחַמָּה מִמְּרוֹמִים,

נָטְעָה בְלִבִּי שְׂשׂוֹנָהּ,

אֶת צְחוֹקָה הָרַךְ וְאֶת אוֹנָהּ,

זָרְקָה לִי חִשְׁקָהּ הָעָז;

וּבְפִנַּת נִשְׁמָתִי,

חֲלוֹמָהּ נָשָׂאתִי,

חֲלוֹמָהּ שֶׁל פָּז…

וְהַלַּיְלָה הַקּוֹדֵר, לֵיל הָאֲפֵלָה הַשּׁוֹמֵם –

כִּבָּה וַיִּבְלַע אֶת יוֹמִי,

נִתֵּק אֶת קוּרֵי חֲלוֹמִי,

שָׁלַל אֶת צְחוֹקִי, צְחוֹק אוֹר;

וְנִשְׁאַר לֵב אָבֵל,

שָׁמֵם וְאָפֵל,

בֵּין צִלְלֵי שְׁחוֹר…