עֵינֵי פְרִישְׁמַאן הַקְּטַנּוֹת, הָעַקְמוּמִיּוֹת מִבַּעַד לַמִּשְׁקָפָיִם!

זוּג עֵינַיִם בְּתוֹךְ עֲנַן קְטֹרֶת, בַּעֲשַׁן סִיגָרָה מְאֻבָּךְ –

וּבְכָל זֹאת כִּי יִתֵּן בְּךָ עֵינָיו וְחַם לְךָ, אָחִי, בְּחֻבָּךְ,

שֶׁנּוֹקֵב עַד תְּהוֹם לֵב וָנֶפֶשׁ, זֶה זוּג הָעֵינָיִם.

אֶת עֵינָיו אִם הִשְׁפִּיל לָאָרֶץ וְהִבִּיט – וְלֹא רָאָה שָׁמָיִם,

וְתַחְתּוֹנִים לֹא רָאָה בַמָּרוֹם – לֹא הָיָה עוֹלָמוֹ מְהֻפָּךְ;

רֹאשׁ קָטָן וּקְטַנָּה קָרַחַת, מְעַט מֹחַ, מִמִּין מְאֹד מְשֻׁבָּח…

אֵין סָפֵק: טוֹבָה טִפָּה שֶׁל מֹחַ מִדְּלִי מָלֵא מָיִם…

בַּעַל לָשׁוֹן חֲרִיפָה, מְלַגְלְגָה, אַכְזְרִיָּה לִפְעָמִים,

הוֹרֵג סְרִיס־סוֹפְרִים בְּנִבּוּל־פִּיו, כֵּן, דַרְכּוֹ לְנַבֵּל!

אַף לֹא כַךְ, עַל גְּנֶסִין כִּי דִבֵּר, וְדִבֵּר אֵלַי יֶלֶד תָּמִים.

“אֵין רַע – הָיָה אוֹמֵר בְּהָתְלוֹ – אִם סָמוּךְ בֵּית־כִּסֵּא לַהֵיכָל!”

וּבְרֻגְזָה יֵשׁ יוֹסִיף: “אֵין רַע, אִם אֶת הַקַּרְקַע נְזַבֵּל…”

בְּשִׁיר יָפֶה יָכֹלְתָּ לִקְנוֹתוֹ, אֶת בַּעַל הַטַּעַם וְהַשֵּׂכֶל.