אָרַב לִי יוֹם רַע אֲחוֹרֵי כָתְלֵי לָיְלָה,

עִם קֶשֶׁת־אֵשׁ וְחִצִּים עָמַד לוֹ בַמַּאֲרָב,

וְחִכָּה –

לַבֹּקֶר שִׁבֵּר שַׁעֲרֵי הַלַּיְלָה,

וּכְתַיִשׁ פֶּרֶא קָפַץ אֶל הָעוֹלָם, –

וַיֵּט אֶת שׁוֹטוֹ אֵשׁ עַל רָאשֵׁי הָרִים שׁוֹתְקִים,

וְהִכָּה –

חַי וְגֹלֶם…

לַבֹּקֶר – מְצָאַנִי עוֹמֵד בְּרֹאשׁ מוּרָד,

בְּיָדַיִם שְׁלוּבוֹת עַל לְבָבִי;

וּבְפָנִים צוֹפִים אֶל הַמַּעֲרָב –

לְפַאֲתֵי שְׁחָקִים כֵּהִים וְלֹא־בְרוּרִים,

שֶׁהָיוּ לִי לְסִתְרָה כָל הַלָּיְלָה…

הוּא טָס, הוּא טָס עָלַי עִם שֶׁמֶשׁ וְעִם רְעָמִים;

אֲחוֹרֵי כְתֵפִי אֶשְׁמַע מְעוּף הַיּוֹם הָרָע;

עֲלֵי גַבִּי נִתָּךְ נִפְנוּף כַּנְפֵי דָמִים –

הוּא בָא! הוּא בָא!

מֵרָאשֵׁי צוּרִים,

מִפִּסְגּוֹת הָרִים רָמִים,

צוֵֹחַ לִי, מְבַשֵׂר לִי אֶת בּוֹאוֹ;

עוֹד מְעַט, עוֹד מְעָט – וּפָעַר עָלַי לוֹעוֹ,

וְתָקַע בִּי

אֶת שִׁנָּיו…

הוֹי, מַה זֶּה הָיָה לִי?

לָמָּה אִירָא כֹה, וְלָמָּה כֹה אֶפְחָדָה?

אֵי תוּגָה גְדוֹלָה מִתּוּגַת יוֹם הֶעָבָר?

אֵי אָסוֹן גָּדוֹל מֵאֲסוֹן הַהוֶֹה?

וְהֵן הָיְתָה עֵת נֶחְמָדָה –

שֶׁהֵבִיא לִי כָל בֹּקֶר בְּשׂוֹרָה טוֹבָה

צְרוּרָה בְכָנָף לְבָנָה וּקְשׁוּרָה עַל חוּטֵי־שָׁנִי…

וְהַלַּיְלָה פָנָה,

לֵיל־הַחִידוֹת חָוָר –

הוּא טָס, הוּא טָס עָלַי, הַיּוֹם הָרָע!

וְעוֹד אָנֹכִי עוֹמֵד וְרֹאשִׁי מוּרָד,

וְיָדַי שְׁלוּבוֹת עַל לְבָבִי,

וּפָנַי אֶל מַעֲרָבִי…