מֵעִיר רְחוֹקָה, מֵעִיר בַּצָּפוֹן קְטַנָּה,

קִבַּלְתִּי מִכְתָּב לְתֵל־אָבִיב, בְּרֹאשׁ מִכְתָּבָהּ –

לִפְנֵי שְׁמִי, שֶׁפָּתְחָה בוֹ, וְלִפְנֵי “בְחִיר לְבָבִי”,

רָשׁוּם הָיָה סוֹף דֵּיצֶמְבֶּר וְהַשָּׁנָה…

וְעֶרֶב חֹרֶף נִזְכָּר לִי וְעַרְבַת שֶׁלֶג לְבָנָה,

וְשִׁלְדֵי עֵצִים בּוֹדְדִים עַל פְּנֵי זוּ הָעֲרָבָה,

וּבַיִת בִּקְצֵה עִיר. וְנַפְשִׁי כָלָה בִי וְדָוָה –

אֶל שְׁמֵי תֵל־אָבִיב אַבִּיט – לֹא צֵל עֲנָנָה.

הַשֶּׁמֶשׁ צוֹלְלָה לַיָּם, שֶׁמֶשׁ אֵשׁ הוֹלֵלָה,

וּלְחִי הַיָּם הַגָּדוֹל לָהֲטָה כִלְחִי שֶׁל פָּלֶג,

גַּם לֵב הַשְּׁחָקִים לָהַט, לָהֲטָה הַתְּכֵלֶת.

יָפִים אַתֶּם עַרְבֵי סוֹף דֵּיצֶמְבֶּר, יָפִים!

יְפִיתֶם בְּתֵל־אָבִיב, רַק אֶחְסַר עַרְבַת שָׁלֶג,

וְשִׁלְדֵי עֵצִים רַק, וּבַיִת בִּקְצֵה עִיר, בַּצָּפוֹן.