לוגו
אֲחָיוֹת
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

בַּחוּץ הִתְהוֹלֵל רוּחַ זוֹעֵף, נוֹהֵם,

בָּרָקִיעַ זָחַל עָנָן קוֹדֵר, זוֹעֵם,


כּוֹכָב אֶחָד הִבְהֵב עוֹד בַּדָּרוֹם –

מִפְּנֵי הֶעָנָן נִבְהַל וְנָפַל מִשְּׁמֵי מָרוֹם.


הַכּוֹכָב טֶרֶם צָלַל, טֶרֶם שָׁקַע מָטָּה –

תּוֹךְ כְּדֵי נָפְלוֹ גָוַע וְנֶחְנַק בָּעֲלָטָה…

*

הִיא טִיְּלָה אָז בָּרְחוֹב יְחִידָה,

וּבִתְהוֹם הַלַּיְלָה בִקְּשָׁה אֶת יְדִידָהּ.


בְּרַגְלֶיהָ טָפְפָה בִתְהוֹם מַחֲשַׁכִּים,

כְּקוֹרְאָה לוֹ, כְּקוֹרְאָה מִמֶּרְחַקִּים.

וְהֵדִים קַלִּים קָרְעוּ אֶת הַדְּמָמָה,

וְרִחֲפוּ לִקְצֵה הָרְחוֹב לְבַקְּשׁוֹ שָׁמָּה…


אֲנִי הָלַכְתִּי אָז בָּרְחוֹב הַהִיא לְתֻמִּי,

נִפְגַשְׁנוּ. הִיא שָׂמָה בִי עֵינֶיהָ, הָעֲגוּמָה,


גַּם מֶבָּטִי נִנְעַץ לְתוֹךְ עֵינֵי הַלֶּהָבָה,

וְנִדְמֶה לִי, אֲנִי יוֹדֵעַ מַה בִּלְבָבָהּ –:


תְּלוּנַת עַד, מְרִי נֶעְכָּר וְנִיצוֹצֵי חִבָּה

בְּלוּלִים וּמְעֹרָבִים הִתְרוֹצְצוּ בְלִבָּהּ.


בְּרֶטֶט קַל אָז אָחֲזָה בְיָדִי,

וְלָחֲשָׁה לִי: לְכָה, לְכָה עִמָּדִי…


וְקוֹלָהּ רָעַד, וְנִשְׁמַע לִי בְקוֹלָהּ:

תַּחֲנוּנֵי לֵבָב עָלוּב, תּוּגַת נֶפֶשׁ גְּדוֹלָה.


הַגִּידִי לִי, מִי אַתְּ וּלְאָן נֵלֵכָה,

בְּלַיְלָה קוֹדֵר זֶה וּבְזֹאת הַחֲשֵׁכָה?


מִי אַתְּ? אַתְּ שֶׁקָּרָאת לִי, הָעֲנוּגָה –

וְעָלַי נָשַׁפְתְּ עֲנַן הַתּוּגָה…


וְעִם זֶה נָגַעַתְּ בִּי, וְלֵב בִּי דַכָּא נֵחָם,

לֹא יֵחַם כֹּה קוֹל אִמִּי, יַד אִמִּי כֹה לֹא תֵחָם.


"אוֹבְדָה אֲנִי, אוֹבְדָה, וְיָצָאתִי עַתָּה

לְבַקֵּשׁ אֶת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בְלֵיל עֲלָטָה…

אִמִּי עָלַי מֵתָה, מַצֵּבָה עַל גַּל קִבְרָהּ

עוֹמְדָה לָהּ אֲחוֹתִי הַמְּשֻׁגָּעָה וְהַחִוְּרָה,


כָּמוֹנִי יוֹצֵאת הִיא בְלֵיל עֲבָרוֹת,

אֲנִי לִמְאַהֲבִים וְהִיא לְבֵית הַקְּבָרוֹת.


אֶל אִמָּהּ תֵּצֵא, פְרוּעַת רֹאשׁ וּפְרוּמַת שִׂמְלָה –

שָׁם שְׁנַיִם לָהּ: גַּם אֵם, גַּם אֱלֹהִים־לָהּ.


אַךְ הִיא אֶל אַחַת תִּפְנֶה: אִמָּא!

אָנֹכִי, פֹּה אָנֹכִי, אֲחוֹתִי בְבֵית זִמָּה…

*

וְאָנֹכִי לא נוֹלַדְתִּי בְבַיִת שֶׁכָּזֶה, בֵּית־זְוָעָה,

כְּמוֹ שֶׁלֹּא נוֹלְדָה אֲחוֹתִי מְשֻׁגָּעָה.


מָשְׁחָתִי אֲשֶׁר בִּי, לֹא בָאָה לִי מֵאִבִּי,

נְשָׁמָה רַכָּה־זַכָּה קִנְּנָה בְחַדְרֵי לִבִּי.


וְאָרַב מַשְׁחִית לָהּ וְהִיא לֹא פִלְּלָה,

בִּזְדוֹן לֵב הִתְעַלֵּל בָּהּ – וְחִלְּלָהּ.


חִלְּלָה וְהָלַךְ, וּבְלֶכְתּוֹ לֹא עוֹד רְאִיתִיו,

וַיַּעַבְרוּ הַיָּמִים, יְמֵי כִשָּׁלוֹן רַב, וּנְשִׁיתִיו.


אַךְ נִשְׁמָתִי הָעֲלוּבָה, גַּם בַּחֲלֹף מְחַבְּלָהּ,

הִתְאַבְּלָה חֶרֶשׁ־חֶרֶשׁ, מָה הִתְאַבְּלָה…


וְדוּמָם בָּכְתָה לָהּ, כֹּה דוּמָם, דּוּמָם,

עַד עֵינָהּ כָּהֲתָה וְכָל־בָּה עֻמָּם.


אָז אֶקְרַע אֶת נִשְׁמָתִי קְרָעִים, קְרָעִים,

וּמְכַרְתִּים קֶרַע־קֶרַע לִבְנֵי־אָדָם רָעִים…


וְקֶרַע אֶחָד עוֹד לִי נִשְׁאַר, וַאֲנִי פוֹנָה

אֶל כָּל אִישׁ הַלַּיְלָה: קְנֵה… וְאֵין קוֹנֶה.


קְנֵה קֶרַע אַחֲרוֹן, בּוֹ אַהֲבָה וּמַשְׂטֵמָה

תִּמְצָא יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בִּנְשָׁמָה שְׁלֵמָה…


קְנֵה… אַךְ אֵין שׁוֹמֵעַ לִי הַלַּיְלָה, לִי וּלְאֶבְלִי,

עוֹבְרִים פֹּה וְשָׁבִים וְאֵינָם שָׂמִים לֶב־לִי.

*

לְכָה, לְכָה עִמָּדִי, שָׁמָּה, שָׁמָּה –

אֲחַלֵּק עִמְךָ קֶרַע אַחֲרוֹן שֶׁל נְשָׁמָה.


אִמִּי הִיא כְבָר מֵתָה, שָׁם, עַל גַּל קִבְרָהּ

עוֹמְדָה לָהּ אֲחוֹתִי הַמְּשֻׁגָּעָה וְהַחִוְּרָה –


מַצֵּבָה עַל הַקֶּבֶר – וּמִתְיַפַּחַת: אִמָּא!

אָנֹכִי, פֹּה אָנֹכִי, וַאֲחוֹתִי בְבֵית זִמָּה…


וְשָׁחוֹר הוּא הַלַּיְלָה וְהַלֵּבָב מִתְגַּעְגֵּעַ

לְהִתְמַכֵּר כָּלִיל וְאַיִן, אֵין כָּל רֵעַ…

*

בַּחוּץ הִתְחוֹלֵל רוּחַ זוֹעֵף, נוֹהֵם,

בָּרָקִיעַ זָחַל עָנָן קוֹדֵר, זוֹעֵם.


כּוֹכָב אֶחָד הִבְהֵב עוֹד בַּדָּרוֹם –

בּוֹדֵד כִּגְרוּשׁ שַׁחַק, גַּלְמוּד בַּחֲלַל מָרוֹם.