יָצָא עֶלֶם אֶת הָעִיר

עִם תַּרְמִיל וְעִם מַקֵּל;

אִם לִקְרָאתְךָ יָבוֹא, אָח,

אַל נָא בוֹ תִּסְתַּכֵּל.

יָצָא אֶת הַסִּמְטָא כְבָר,

עָבַר אֶת הַמִּשְׁעוֹל;

אִם יִפְגָּשְׁךָ, אָח בַּשְּׁבִיל ־

אַל לְדַרְכּוֹ תִּשְׁאַל.

אִם תִּרְאֵהוּ הוֹלֵךְ שַׁח,

וְאִם קַל הַצְּרוֹר הוּא עָמוּס ־

אַל־נָא תַּחֲקֹר מָה בַּצְּרוֹר,

סוֹד זֶה אִתּוֹ כָמוּס…

שֶׁמָא יַעֲמֵֹד יַרְכִּין רֹאשׁ

לְמַקְּלוֹ זֶה הַדּוֹמֵם,

יִלְחַשׁ עַל גֻּלָּתוֹ, יֵבְךְ ־

בִּין וְאַל תִּשְׁתּוֹמֵם…

הָלַךְ, יָצָא אֶת הָעִיר,

תָּעָה דֹם בַּשָּׂדֶה;

עוֹד תַּרְמִילוֹ תָלוּי בּוֹ,

מַקְלוֹ עוֹד בְּיָדוֹ.

עִם עֶרֶב בָּא אֶל שְׂפַת הַיְאוֹר,

עָמַד עַל הַמַּיִם –

יוֹם הַמָּחֳרָת לָמָּה לוֹ?

לָמָּה לוֹ הַחַיִּים?

עָמַד כָּל הַלַּיְלָה דֹם,

פֶּתַע־פִּתְאוֹם נֶעֱלַם;

רַק הַתַּרְמִיל נִשְׁאַר שָׁם

וּמַקְּלוֹ שֶׁל הָעֶלֶם.

נָח הַתַּרְמִיל שׁם וְאֵין

נִתְקָל בּוֹ עַד בֹּקֶר,

עִם הַמַּקֵּל בְּגַל הַחוֹל

נָעוּץ וְאֵין עוֹקֵר.

אַךְ הַבֹּקֶר ־ בֹּקֶר אוֹר,

אַךְ רִפְרְפָה נְהָרָה – –

יָצְאָה עַלְמָה אֶל הַיְאוֹר,

לִרְחֹץ בּוֹ אֶת בְּשָׂרָהּ.

מָצְאָה תַּרְמִיל, פָּתְחָה ־ הוֹי,

אִגְרוֹתַי! – קָרְאָה תְמֵהָה,

וְעַל הַמַּקֵּל – שְׁמָהּ, זֶה שְׁמָהּ!

חָרוּת בְּיָד כֵּהָה.

הִיא עָקְרָה אוֹתוֹ מִן הַחוֹל,

וַתַּשְׁלֵךְ תּוֹךְ הַגַּלִּים,

וִילַחֲכוּ אֶת שְׁמָהּ, אֶת שְׁמָהּ ־

הוֹי, זֵדוֹנִים, קַלִּים!

וְאֶת הַתַּרְמִיל נָשְׂאָה דֹם,

וְשָׁבָה אֱלֵי קֶרֶת:

אוֹהֵב חָדָשׁ לָהּ, יוֹם־יוֹם

תִּשְׁלַח לוֹ אִגֶּרֶת.