הוֹי, כִּי אֶשָּׁמַע שִׁירְכֶם,

כִּי אֶשָּׁמַע קוֹלְכֶם חוֹגֵג –

בָּאָה אָז דִּמְעָתִי,

וְנַפְשִׁי בִי תִתְמוֹגֵג.

עוּל־יָמִים, עַז כְּמוֹכֶם

הָיִיתִי גַם אֲנֹכִי,

וְעַתָּה ־ הָהּ, זָקַנְתִּי,

כָּלָה, אָפֵס כֹּחִי.

עַל מַגָּלִי כָפוּף

אֵין־אוֹנִים, אֲנִי עוֹמֵד,

וְעֵינִי עוֹד שׁוֹאֶלֶת,

וְלִבִּי־ עוֹד הוּא חוֹמֵד.

אָמַרְתִּי: אִתְּכֶם אָשִׁיר,

אֶאֱזֹר שְׁאֵרִית אוֹנִי –

וְקוֹלִי נֶחְבָּא, נֶחְבָּא,

נִחָר, נִחָר גְּרוֹנִי…

עִם כֶּסֶף רֹאשִׁי לָמָּה

לֹא הָפַךְ לְבִּי אָבֶן?

לָמָּה אֶתְאַו, אֶכְסֹף ־

וּזְקָנִי הָפַךְ לָבָן?

בֶּן־תִּשְׁעִים אֲנִי, אַחַי,

וְלָמָּה זֶה בְנֵי־תִשְׁעִים

עוֹרְגִים עוֹד לְחַיִּים,

מִתְּאַוִּים וּמַרְגִּישִׁים?…

לוּ נִתַּן פֶּה לָרְגָבִים

וְקוֹל לְעַפְרוֹת תְּלָמִים,

וְהִגִּידוּ… הֵם יְדָעוּנִי,

וַאֲנִי צָעִיר עוֹד לְיָמִים.

לַשָּׂדֶה אִם יָצָאתִי

וְחָרְדוּ רוֹם וּמָטָּה,

הָעוֹף בְּקִנּוֹ נִדְהַם,

וְרֶמֶשׂ בְּחוֹל, וְעָתָּה ־

בְּקוֹמָה כְפוּפָה אֶעֱמֹד,

וּבְרִפְיוֹן בְּעֲצָמָי,

וְשׁוֹאֵל דַּכָּא: אַיְכֶם,

יָמַי כֻּלְּכֶם? יָמָי?

עֲנוּ לִי שְׂדוֹת־עֲמָלִי,

אֵי נִקְבְּרוּ שְׁנוֹת תִּשְׁעִים?

אַךְ אִלְּמִים הֵם הַשָּׂדוֹת,

אִלְּמִים וּמַחֲרִישִׁים…