רֶצַח! כֵּן, זָקַנְתָּ

וְגַם רָצַחְתָּ, אָבִי;

חֶדְוָתִי בִי הֵמַתָּ,

שׂשׂוֹנִי שֶׁבִּלְּבָבִי…

לֹא אֵדַע רוּחִי מַהִי,

וְנַפְשִׁי הַנִּפְעָמָה;

זֶה עַתָּה עָלַץ לִבִּי,

הִתְרוֹנֵן בִּי וְהָמָּה…

וְלָמָּה כָכָה אֶצְהַל,

וּלְבָבִי כֹּה שָׂמֵחַ ־

וְכֹהֵן לֹא נוֹלַדְתִּי,

לֹא אַקְטִיר בַּמִּזְבֵּחַ.

חֶמְלַת אֵם לֹא אֵדַע,

גַּם אָבִי מֵת, מְרַחֲמִי…

וְשָׂדֶה זֶה לֹא שָׂדִי,

וְלֶחֶם זֶה לֹא לַחְמִי!

אִם פַּת וּמַיִם יֵשׁ לִי –

וּמָה לִּי עוֹד בַּתֵּבֵל?

לֹא יָדַע לִבִּי יָגוֹן,

לֹא הֶעֱטֵיתִי אֵבֶל.

כָּעוֹף אֶת כְּנָפָיו יִפְרֹש –

כֹּה אֶפְרֹשׁ אָרְבוֹת יָדָי,

אִתִּי ־ וְחַי הָעוֹלָם,

וּלְתֹהוּ שָׁב בִּלְעָדָי.

אַךְ פִּתְאֹם עָלַי נָחָה

רוּחֲךָ הַכְּבֵדָה:

נִתַּק שִׁירִי פִתְאֹם,

וְשָׁלֵו עוֹד לֹא אֵדָע.

הַאֻמְנָם יָבוֹא יוֹם־עוֹד,

וְהָרַע גַּם לִי יְאֻנֶּה?

עוֹרִי עָלַי יִצְפַּד,

וְתָאֳרִי יְשֻׁנֶּה?

הַאֻמְנָם יִשַּׁח רֹאשִׁי,

וְעָרְפִּי זֶה יִתְעַקֵּם,

וְעֵינַי אֱלֵי צִלִּי,

וְלִבִּי לַמַּחֲשַׁכִּים?

וְקוֹלִי צָרוּד, שָׁפָל,

וְרוֹעֶדֶת יָדִי,

וּבְרֹאשִׁי יַעֲלֶה שֶׁלֶג ־

וְקָפָא עַל קָדְקֳדִי?

מַחֲלָפָהּ זוֹ הֲתַלְבִּין?

הַשְּׁחוֹר הַזֶּה יֵאָסֵף,

וְזֶפֶת זְקָנִי־פֶרַע

הַאֻמְנָם יַהֲפֹךְ כָּסֶף?

אֵשׁ עֵינִי עוֹד דּוֹעֶכֶת,

וְרוּחִי בִי יְגֵעָה?

הָהּ, נָחָה עָלַי, זָקֵן,

רוּחֲךָ הַנְּכֵאָה…