וַאֲנִי לֹא כֵן עִמָּדִי,

אָנֹכִי ־ רוּחִי שְׁלֵוָה:

תִּפְאֶרֶת לַבַּחוּרִים,

לַזְּקֵנִים הַדְרַת שֵׂיבָה.

כִּי מָה הוּא כָל הָרַעַשׁ,

וּמָה הִיא כָל הַחֲרָדָה?

אֲשֶׁר לֹא אֵדַע עַתָּה,

מָחָר לִי יִוָדַע…

יוֹם־יוֹם לְבָבִי יִלְמַד,

יוֹם־יוֹם חֲדָשׁוֹת יִקְנֶה –,

גַּם חָכְמָה וְגַם דַּעַת

בָּאוֹת עִם הַזִּקְנָה.

רָאִיתִי אֶת הַשֶּׁמֶשׁ

בַּעֲלוֹת וּפְרֹח זִיוָהּ,

וּבְרִדְתָּהּ רְאִיתִיהָ –

וְַתִּיף אֲזַי פִּי־שִׁבְעָה,

וְאֵלַי בָּא אִישׁ יוֹם אֶחָד,

וּבְיָדָיו בָּשְׂמֵי־פֶּלֶא:

"אֶמְשָׁחֲךָ בִּבְשָׂמַי

וְעוֹד לֹא תַזְקִין סֶלָּהּ".

וָאֹמַר לוֹ: גֶּשׁ הָלְאָה,

צֵא, צֵא מִבֵּיתִי, טָמֵא!

אֲנִי בְרִדְתִּי חָפֵץ,

אֲנִי לְזִקְנָה צָמֵא…

שְׂחוֹק קַל בִּפְנֵי הַיָּשִׁישׁ,

בַּעֲלוּמִים לֹא יְסֻלָּא –,

אֵשׁ־נְעוּרִים מַה לְעֻמַּת

דַּעַת זְקֵנִים צְלוּלָה?

אָז שָׁקַט סַעַר רוּחִי,

וְזֶרֶם דָּמִי נָח בִּי;

לֹא אִירָא חֵטְא בְּהָקִיץ,

לֹא יִשְׁבְּ הַלֵּב בְּשָׁכְבִי.

כִּי דֶרֶךְ אַחַת תְּהִי לִי,

וֶאֱמֶת אַחַת אִתִּי:

יָצָאתִי עַל מִשְׁעַנְתִּי,

וְצוֹעֵד לִי לְאִטִּי…

הֲמוֹן נְכָדַי סְבִיבִי

יֵחָפְזוּ וְיִתְפַּתְּלוּ,

כְּמַשַּׁק גֵּבִים יֶהֱמוּ,

וַאֲנִי, אֲנִי לְאַט־לִי…

לֹא גִּיל וְלֹא עַצָּבֶת,

לֹא אַהֲבָה וְלֹא אֵיבָה;

וּבְנַפְשִׁי מְנוּחַת־עוֹלָם,

וְעַל רֹאשִׁי הַדְרַת ־שֵׂיבָה.