בֶּאֱשׁוּן הַלַּיְלָה – וַאֲנִי בַּמִטָּה אִישָׁן,

וַאֶפְקַח עֵינַי לְתֻמִּי

מִתּוֹךְ נוּמִי,

וְדוּמָם, דּוּמָם כֹּה אַבִּיטָה –

וּבְהַבִּיטִי כֹּה בֶאֱשׁוּן הַלֵּיל, רָאִיתִי:

וְהִנֵּה אִישׁ – עַל כִּסְּאִי,

עַל יַד הַמִּטָּה

יוֹשֵׁב, וְלִמְרַאֲשׁוֹתַי נִשְׁעָן,

בֶּאֱשׁוּן הַלַּיְלָה.

וְאָנֹכִי לֹא נִבְהַלְתִּי, וְאִם יָדַעְתִּי

מִי הוּא וְלָמָּה יוֹפַע –

שָׁכַבְתִּי קוֹפֵא

כָּעֲצֵלִים עַל עַרְשוֹתָם לִפְנֵי קוּמָם.

לֹא רָחֲבוּ עֵינַי מַשְּׁהוּ, לֹא נֶאֱנַחְתִּי,

רַק נַחְתִּי, נַחְתִּי

וְהִבַּטְתִּי עָלָיו דּוּמָם,

הִבַּטְתִּי וְלֹא נַעְתִּי וְלֹא זַעְתִּי;

הָיִיתִי עָיֵף.

וְאָנֹכִי, אִם עָיַפְתִּי מִן הַחַיִּים –

אַךְ שְׁכַחְתִּים בְּזֶה הָרֶגַע, שְׁכַחְתִּים פִּתְאֹם,

וּכְאִלּוּ עוֹד לֹא רְאִיתִים…

וְכִלְיוֹן־נֶפֶשׁ בִּי יִוָלֵד פֶּרֶא

לְבֹקֶר אֶחָד עוֹד, לִזְרִיחָה אַחַת

עַל אֶרֶץ זוּ מִתַּחַת,

רַק פַּעַם אֶרְאֶה

אֶת הַשֶּׁמֶשׁ עוֹלֶה בַשָׁמַיִם,

בִּשְׁמֵי־הַתְּכֵלֶת!

וָאַגִּיד לוֹ בְשָפָה מְעַט נִמְלָצָה:

פְּתִיל־חַיַּי אוּלַי אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיָּכְרָת

בְּיוֹם הַמָּחֳרָת?

רַק פַּעַם עוֹד חָפַצְתִּי לִרְאוֹת

אֶת הַשֶּׁמֶשׁ עוֹלָה גֵאָה וְנִלְהֲבָה,

וְאָנֹכִי שׁוֹתֶה זְהָבָהּ

מֵעַל הַקִּירוֹת.

הוּא נַעֲנָה לִי, וְקָם וְיָצָא

בְּבַת־צְחוֹק קַלָּה.

נִרְדַּמְתִּי שׁוּב, אַךְ מָתַי לֹא אֶזְכֹּרָה,

בְּכִי תִּינוֹק וְיִלְלַת חֲתוּלִים

עָלוּ בְלּוּלִים

בְּאָזְנַי מֵאֵי־מִזֶּה עֵת רַבָּה,

סוֹף־סוֹף נִרְדַּמְתִּי שׁוּב, וּבַהֲקִיצִי

לְיוֹם שֶׁלִּפְנֵי קִצִּי ־

וְהַשֶּׁמֶשׁ, הִתְפַּלַּלְתִּי לָהּ, מִתְחַבְּאָה!

הוֹי, בֹּקֶר אַחֲרוֹן לְלֹא־אוֹרָה,

בֹּקֶר עָבוֹת!