יְרוּשָׁלַיִם – הָרִים סָבִיב לָהּ, וּסְבִיב הָרֶיהָ הָרִים,
הַר בְּתוֹךְ הַר. אַיֵּךְ? אֵי נַחְבֵּאת פֹּה, יְרוּשָׁלֵם?
“אַיֶּלֶת מִדְבָּר אֲנִי וּלְנַפְשִׁי נַסְתִּי וְאֵעָלֵם”.
הֵעָלְמִי בַאֲשֶׁר תּוּכְלִי, אֲשֶׁר אֹהַב אֶמְצָא בַמִּסְתָּרִים!…
“אֵיךְ לֹא תִמְצָאֵנִי אִם מְצָאוּנִי זָרִים?”
עָנְתָה לִי יְדִידַת נַפְשִׁי וַתֵּאָלֶם,
וְהַהֲרוּסָה נִגְלְתָה – הָאַתְּ זֹאת יְרוּשָׁלֵם?
הוֹי, עִירִי, עִירִי, אַתְּ טוֹבָה לִי מִשִּׁבְעִים עָרִים…
הַגֶּשֶׁם ־ הוּא קִדְּמַנִי, אַךְ זֶה לֹא הָיָה גָשֶׁם,
יְרוּשָׁלַיִם בָּכְתָה כְּמוֹ שֶׁבּוֹכוֹת נָשִׁים
בִּזְרוֹעוֹת גְּבָרִים לֹא אֲהוּבִים, אֲשֶׁר קָנוּן…
בְּכִי, אֵשֶׁת חֵן! אֵלַיִךָ, הָעֲנִיָּה, הָיוּ עֵינַי כָּלוֹת,
יָקָר כָּתְלֵךְ לִי הֶהָרוּס מֵחֶמְדַּת כָּל הֵיכָלוֹת,
כֹּה נָעֲלָה אַתְּ וְנָאוָה בִתְלוֹת עַל רֹאשֵׁךְ עָנָן.