כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי, עֵקֶב טִבְעִי, לַיַּעַר הָאָפֵל

נִגְלְתָהּ לְעֵינַי מַבְהִיקָה מִלֹּבֶן

יְצוּרַת הַקֶּרֶן הָאַחַת,

מִזְדַּקֶרֶת בְּמִצְחָהּ שֶׁלֹּא כְּאֵיבָרִים הַכְּפוּלִים.

הַאִם הָיְתָה בְּמִישׁוֹר הַהֲזָיָה, אוֹ אֲנִי,

שֶׁאֵינִי טְהוֹרָה אוֹ בְּתוּלָה כַּנִּדְרָשׁ?

צְחוֹרָה כְּחָלָב אוֹ רַקֶּפֶת הִבִּיטָה בִּי בְּעֵינֵי אַקְוָה־מָרִין

רָאִיתִי לְנֶגֶד עֵינַי אֵיךְ מִתְפַּשֵּׁט הָעוֹלָם מֵעוֹרוֹ

פָּתוּחַ כְּמוֹ פֶרַח, רָזִי כְּמוֹ קֵן גּוֹזָלַי

וּפִתְאֹם עָנָן כִּסָּה עַל הַלְּבָנָה

וְהַחֹשֶׁךְ כֵּהֶה מִשֶּׁהָיָה.

אֱחֶזִי בָּהּ, סִמְּסוּ לִי הָעֵצִים,

אֲבָל רַגְלַי כָּשְׁלוּ מִלָּרוּץ.

נוֹכַחְתִּי, הַמַּרְאֶה הַנָּדִיר לֹא הִבְטִיחַ לִי דָבָר

פְּרָט לְרֶגַע הֱיוֹתוֹ.

נוֹתַרְתִּי פְּחוּתָה מִשֶּׁהָיִיתִי, נֶפֶשׁ

נְדוֹשָׁה אוֹ צְפוּיָה לְעַצְמָהּ.

רָזִי לִי רָז,

שׁוּבִי, יְחִידָה, אֲנִי קוֹרֵאת לָהּ,

גַּם אִם אֵינֵךְ בָּעוֹלָם, חִזְרִי אֶל אֵלֶּה

הָעֲשׂוּיִים חִכָּיוֹן,

אֲנִי מְצַפָּה לָךְ.