מֵעוֹלָם לֹא אָמַרְתִּי לָהּ, לְמַשְׂאַת נַפְשִׁי: שְׁקִי לִי…

בִּהְיוֹת עִם לִבָּה – וְתִקְרַב בְפָנִים מְאִירִים,

תֵּט אֵלַי רֹאשָׁהּ, רֹאשָׁהּ זֶה הַקָּלִיל, הָאֱלִיִלי,

וְתָאֳמֵי שְׂפָתֶיהָ תֵּט – אֱלֹהִים אַדִּירִים!

לֹא אָמַרְתִּי לָהּ: שְׁקִי לִי… כִּי צָמֵאתִי

לִנְשִׁיקַת-פִּיהָ עַד מְאֹד… רַק מִפְּנֵי צְמָאִי,

מִפְּנֵי צְמָאִי זֶה הַגָּדוֹל וְהָרַב הֶחֱשֵׁתִי –

אִם אֶתְאַו מְאֹד, אָז אֶתְאַו בַּחֲשָאִי.

*

לֹא אָמַרְתִּי לָה מֵעוֹלָם: אֱהָבָינִי…

בִּהְיוֹת עִם לִבָּה – וְלָחֲצָה דֹם אֶת יָדַי,

חֶרֶשׁ תִּלְחַץ, וְחֶרֶשׁ-חֶרֶשׁ תֵּט לִימִינִי,

תִּשַׁח, וְעַל אָזְנִי תִלְחַשׁ לִי…אֵל שַׁדַּי!

לֹא אָמַרְתִּי לָהּ אֱהֹבִי… לֹא בִקַּשְׁתִּי

אֵת אֲשֶׁר חָפַצְתִּי בְיוֹתֵר עַל אֲדָמָה,

חָפַצְתִּי אַהֲבָתָה – וְהֶחֱרַשְׁתִּי…

אִם אֶכְמַהּ מְאֹד, אָז אֶכְמָהּ בִּדְמָמָה.

*

אַךְ יֵשׁ, הָהּ, יֵשׁ – וַאֲנִי לוֹהֵט כֻּלִּי,

פָּרְצוּ כֹּל אִשַׁי הַחוּצָה וְעָלוּ בְעֵינָי, –

וְהִיא, שֶׁכָּכָה אָהַבְתִּי, יוֹשֶׁבֶת מִמּוּלִי,

וְלֹא תֵט עָלַי, לֹא תִלְחַש כְּלוּם, כְּאִילּוּ אֵינִי…

אָז אֶצְעַק לָהּ תּוֹך-תּוֹכִי וְתַמְצִיתִי:

כֹּה אֶצְעַק לָהּ וְאֵין קוֹל, כֹּה אֹמַר לָהּ, וּבְאֹמרִי –

בְּאֶמְצַע אַפְסִיק, אֶדֹּם – מֶה עָשִׂיתִי?…

וְנִכְלָם-נִכְלָם אֶבְרַח בְּטֶרֶם גָּמְרִי.