הֳקִיצוֹתִי – וְשָׁאוֹן מוּזָר עָלָה בְאָזְנָי,

בַּחֲשֵׁכָה עָלָה, בְּחַלוֹנִי כְלַפֵּי חוּץ:

מִי יִלּוֹן שָֹם, מַה יֶהֱמֶה שָׁם כְּמַשַׁק גֵּבִים?–

הֲמוֹן רְעֵבִים.

הֶעֱלֵתִי הַנֵּר וְכִיבִּיתִיו מִיָּד מִיִּרְאָה,

זוּ עֵינָם – אַל תִּפְגַּע בְּחַלוֹנִי וּבְנֵרִי,

הֵם צָבְאוּ עַל שַׁעַר הַחוֹמָה הַסָּגוּר –

אוֹפֶה שָׁם יָגוּר.

הֵם עָמְדוּ צְפוּפִים וּדְחוּקִים וְהִשְׁחִירוּ יַחַד

אֲנָשִׁים, נָשִׁים וְטַף, שׁוּרָה אֲרֻכָּה.

כָּתֵף לְכָתֵף עָמְדוּ, שֶׁכֶם לְשָׁכֶם

וְחִכּוּ לְלָחֶם.

אַךְ הָאוֹפֶה לֹא יָצָא אֲלֵיהֶם: לְפָנִים אָפָה,

לְפָנִים, לְפָנִים לֹאָ הָיָה תַנּוּרוֹ צוֹנֵן,

וּבְגָדָיו לְבָנִים הָיוּ וּטְבוּלִים בְּקִמְחוֹ –

נִטַּשְׁטֵש הַקֶּמַח וְנִמְחָה.

גַּם אִתִּי לֹא הָיָה לֶחֶם, רַק כֶּסֶף לִי הָיָה,

וָאֶקַּח שְׁקָלִים אֲחָדִים וָאַשְׁלִיכֵם הַחוּצָה;

הַשְׁקָלִים צִלְצֵלוּ בָּאָבֶן, אַךְ אִישׁ לֹא לְקָחָם –

זֶה לֹא הָיָה צְלִיל לָחֶם…

שׁוּלֵי שָׁמַיִם הֶאֱדִימוּ – דִּמְדּוּמִים שֶׁל בֹּקֶר!

אַךְ גַּם עַיִן לֹא נָשָׂא אֲלֵיהֶם הֲמוֹן הָאֲנָשִׁים:

לֹא כִכַּר לֶחֶם שָׁם עוֹלֶה, חוּם וְחַם וַעֲגַלְגָּל –

שָׁם רַק שֶׁמֶש יִתְגַּלְגָּל.

וְאֵין אֶל-מִי לִפְנוֹת, הַשָׁמַיִם וְהָאָרֶץ –

הֵם צְחִיחִים, רַק כּוֹכָבִים וְאֲבָנִים בְּחֵיקָם;

אֲבָנִים! עוֹד מְעַט קָט וְהָיוּ לְבָרוֹת

אַבְנֵי הַחוֹמָה הַקָּרוֹת.